ישבתי לבד פה בחדר
ישבתי וסרגתי לי סוודר.
חשבתי על מה שהספקתי
בחיים הקצרים שעברתי.
חרזתי לי מחשבות
של שיר או מזמור לפחות
על איך כולן מחכות לגבר.

בגיל 12 כך נדמה לי
תפשה אותי דודה חלי.
לחשה לי באוזן בחיוך
שלבחורה חשוב השידוך.
יסדרו לי בחור נהדר
עם מקצוע ובית בכפר.
כי כולן מחכות לגבר.

עליתי לכיתה שמעל ו'
הכרתי בחור די שובב.
הוא אמר שאם ארצה הוא יקטוף
את הירח שבקצה הרחוב.
הוא הרבה בי להתחכך
את שמלתי הכחולה ללכלך.
וכולן מחכות לגבר.

עברו שנתיים שחונות
היו לי בכיתה רק בנות.
בהפסקה המורה חיה כועסת
כי היא בטח בזמן של הווסת.
לכולן היה אז חבר
ועליו הן הרבו לדבר
כי כולן מחכות לגבר.

סוף סוף הייתי שמיניסטית
רצינית ולא סתם ארטיסטית.
אך בפנטזיות שהיו לי בחדר
חשבתי על אשה, לא על גבר.
את איילת נישקתי בלאט
העיפו אותה קיבינמאט
כי כולן מחכות (רק) לגבר.

בצבא הייתי חובשת
בגדה ובארץ פלשת.
פגשתי שם את תמר
עוד לפני שהתחיל זה נגמר.
התאהבתי בה נואשות
היא שיחקה לי ברגשות
כי כולן מחכות לגבר.

ועכשיו אני פה לבדי
מנהלת דיאלוג עם ידי.
מחכה רק לזו האחת
למרות שזה נגד הדת.
כי חובה להקים משפחה
כי ידוע שילדים זה שמחה
וכולן מחכות לגבר.

אז נפגשתי עם עשרות בחורים
עם זקן וגם עם שרירים.
הם הבטיחו עולם ומלואו
הבטיחו ממש את כולו.
אותי זה ממש לא הרשים
הרי אני אוהבת נשים
ונשים - הן מחכות לגבר.
גבר!