אבי רז / כמיהה |
מנגד, כמשה,
רואה את המובטחת,
רואה ולא נושה.
מררה נפשו לופתת
באחיזה גסה,
במר לבו יזעק בו
קול לחישה רפה.
משלח ידו לאופק
בחידלון רפה
האדמה רוחשת
לפיתתה עזה
גואה כשפל רוח
מול כל מחווה ואור,
מעומק הנשייה, לו
רק חושך דווי וכפור.
והוא כולו כמהה,
והוא כולו ערגה,
ואיש אינו יודע,
ואין מי שישמע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|