אלי אביעד / שיר המעלות |
מכונות אדם
מכונות בשר ודם
הצעקה האחרונה
של אלוהים
כמה מלאים ריקנות
כמה נקבים
וכמה אנו אצים רצים
כמה לא מרוצים
ומתרבים
וממלאים את הארץ
ומשריצים
ומצטעצעים בילדים שהם
הזרעים שלנו
וממהרים כמה אנחנו ממהרים
ומפצים בחפצים
על אובדן התמיד של החום
ועל בזבוז האהבה
הבלתי נמנע
שמניע אותנו.
וכמה מגדלים אנחנו בונים
וקניונים ועוקרים
ותולשים
ולועגים לשמש ולכוכבים
באורות הכוזבים
הללו שאנו מדליקים
בחדרים.
וכמה קודרים
וכמה לא נוטים לאותות
ולמופתים
וכמה בועטים כמו עוברים
בבטן הרכה
של העולם.
הנה אנחנו מכונות אדם
לא כמלאכים באים
במשק כנפיים
אנחנו ברעש חורקים את דרכנו
בכל גופנו הלא
משומן ובכל כובד נפשנו
ובכל מאודנו
מבקשים הד לעצמנו
ומתקמצנים
על ימי חיינו
על פני האדמה שניתנה לנו
ולבנינו ולבני
בנינו
אחרינו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|