אני נזכר בלילה ההוא,
בבוקר ההוא,
במבט ההוא,
ברגע ההוא,
בחיבוק ההוא.

בוכה מבפנים ושואל את עצמי,
למה אז לא נישקתי אותך כשיכולתי אבל לא יכולתי.
כשכל כך מעט היה מונח על הכף,
רק החיים שלי,
בלי שלך.

היה לנו משהו משותף,
משהו טוב שבאותו רגע הוא היה רע.
והוא העובדה שיש גם לי וגם לך מישהוא בבית,
הדבר הכאב הוא שאני אהבתי אותך.
לא יודע מה מה קורה איתי עכשיו אבל עכשיו מאוחר בשבילי.

לא איכפת לי כבר שהייתי צריך לשמור לה אמונים אני לא יכול
עוד.
אני לא קולט איך, איך יש לך את החוקים האלו...
חוקים שאת סובלת מהם כל כך הרבה.
אני לא קולט איך עדיין לא ירית לעצמך בראש?
איך אפשר לחיות ככה?!

רבים יגידו שמעולם אין דבר כזה מאוחר מידי,
אבל אחרי הכל עכשיו יש לך את יעקב ואת אוהבת אותו,
ואני נפרדתי ממנה אולי בשבילך ואולי לא, את זה אני בעצמי לא
יודע,
עכשיו מאוחר מידי בכדי להחזיר את הגלגל לאחור.