אני יושב בבית קפה
בחוץ עומד שומר זקן
יש לך אקדח אדוני, גברתי תפתחי את התיק
שמונה עשרה הרוגים בתל אביב

חוזר בערב לדירה
אני ועירד מכינים פסטה לא רעה
רואים חדשות, מנגנים, מדברים על החיים
בהרצליה עוד שני הרוגים

פזמון - I
כמה זמן אפשר להמשיך כאילו שכלום (כלום לא קרה כאן)
כמה זמן אפשר להתעלם
כמה זמן עוד נטען שהכל קרה בגללם (הכל בגללם)
בואו כבר ניתן את מה ששלהם


עוד יום עבודה שגרתי ורגיל
ושיר של ביורק ברדיו אותי מפיל
בלילה נוסע למסיבה באומן עם אמנון ועידו
ועוד חמישה הרוגים בצומת מגידו

עושה עם זיו את הדברים הקבועים
בר-גיורא בשלישי ושקשוקה וסמים
מנגן עם רונן על המרפסת בדירה
ושלושים הרוגים אתמול בבירה

פזמון - II
כמה ימותו עוד ונמשיך כאילו שכלום (כלום לא קרה כאן)
כמה עוד אפשר להתעלם
עד מתי נשמע על פיגוע ונחזור לשגרה (נחזור שוב לשגרה)
הכל פה מתחיל להרקב


מכתבים מהודו כל יום בניחוח של קינמון
גם שם נלחמים אבל אסף מרגיע, זה לא אסון
עוד ערב עם בן מדברים על קריירה וזיונים
בראשון בסנוקר עוד הרוגים

מתקשר לנוגה שואל: "אחותי, מה את עושה"
היא אומרת: "יש אחלה מסיבה, תגיד, אתה בא?"
צדיקביץ' לומדת למבחן, יום אחד היא תהיה רופאה
ופיצוצים בחדרה ובנתניה זו תופעה

פזמון - III
עוד טנקים בשטחים ועידן שוב במילואים (שוב במילואים)
ואני יושב עם אלון
הוא אומר לי: "יוסי אחי, הורגים לנו ת'חברים" (הורגים
ת'חברים)
הכל הופך לאבדון


אנשים נהרגים ואני הולך לעבודה
אנשים מתפוצצים ואני מבלה עם חברה
אנשים מתאבדים ואני הולך לעוד מסיבה
נמאס להיות אדיש להרגשה!!!