פנייך מתמלאות בעצב, קמטי דאגה שצצים מעורך העדין והרך לא
מאחרים לבוא, שרירייך נרפים, גופך נשמט על הרצפה, ראשך נהלם
בחבטה עצומה, לבך מחסיר פעימה, ועוד אחת, ועוד. נשימתך זה עתה
פסקה. ונפשך - מהרהרת בעצמה.

כדור ראשון, את מתלהבת מהרעיון. עשירי, ובטנך מתכווצת למשמע
עוד כדור שיורד אליה.
בחמישים את כבר מעל האסלה וכך במאה את כבר שכובה על הרצפה.
מתאמצת בכל היכולות שעוד נשארו לך לקום ולהביא בקבוק מים.
לבסוף את אוזרת את כל כוחותייך שעוד איכשהו נשארו בך וקמה.
בולעת עוד חמישה במכה, הוושט כבר צרובה מהחיכוך הממושך. כדור
מאה ועשרים, מנסה להחזיק עצמך בעמידה... כדור מאה ששים
ושמונה.
פנייך מתמלאות בעצב, קמטי דאגה חסרת כל ערך לא איחרו בבואם,
שרירייך נרפים, גופך נשמט וראשך נהלם בחבטה עזה ברצפה הקרה.
לבך מחסיר פעימה, ועוד אחת. ועוד.  ונפשך - מהרהרת בה.
לחזור בה, היא כבר לא יכולה. מה שהיה כבר נעשה.
במחשבה, חסרת כל ערך, את צוללת אל תוך חדרים ללא כל יעד.
ובראשך עתה עושה לך סרטון של הקורה והיקרה.
ידייך מתמלאות צחנה נוראה כידיי מרטש גופות. ושחור ההתיישנות
עוטף אותן. עינייך הנוגות, נהפכות ונפקחות זה אחת, מראה לבן
מרעים ומבחיל שהן מראות. גופך נדם הוא, זה מספר דקות. ודעתך
אינה רצופה.
לא מרגישה יותר כאב. לא חשה יותר כל רגש. לא נמצאת יותר.
הבזק של אור, כמו חוצה את גופך לשניים. ואת, אינך רואה כלום
מלבד טוהר הלובן שזורם בך.
נשאבת במהירות בלתי נספרת אל תוך ההבזק שזה עתה זורם בגופך,
שזה עתה יצא ממך.
סחרחורת בראשך, כל דעה צלולה עתה נעלמה.
לא מרגישה יותר כאב. לא חשה יותר כל רגש. לא נמצאת כאן.

וזה מה שהיה חשוב.