היום התחיל ממש טוב, אחד מהבקרים האלו שכל מה שאתה מרגיש זה
שמחה, התעוררתי בבוקר ליד ענת והסתכלתי עליה במשך חמש דקות,
היא נראתה כל כך שלווה שהיה לי חבל להעיר אותה, אבל לבסוף
הערתי אותה בנשיקה. היא נתנה לי את אחד החיוכים שלה  חיוכים
שאתה לא יכול להתחיל את הבוקר בלעדיהם ולאחר מספר דקות גם
התחילה להתארגן. הכנתי לנו ארוחת בוקר, אכלנו, שתינו את הקפה
של הבוקר ושוב הרגשתי שהיום הזה לא יוכל להיות רע.

יצאנו איש איש לדרכו, אני לעבודה והיא לאוניברסיטה, בדרך הכביש
היה ריק, לא הייתה מכונית אחת העומדת בדרכי, לא הייתה מכונית
אחת שמנעה ממני להגיע לעבודה בזמן, פעם ראשונה מזה שנתיים שאני
עובד בעבודה הזו. הרגשתי בגג העולם, הבוקר הזה רק הולך ומשתפר
שום דבר ביום הזה לא יכול להיות רע, אחד מהימים היחידים בחיים
שהכול הולך לפי התכניות.

חמישה רמזורים לפני העבודה היה פקק עצום בגלל תאונה, החלטתי
שאני לא אתן לזה להרוס לי את היום, אחרי הכול היה זה יום
מושלם, ואמרתי לעצמי שאני  אחכה קצת בפקק ולא אקח את העיקוף,
כמה זה יכול לקחת, עשרים דקות? אני מקדים בחצי שעה גם ככה בגלל
הכביש הריק וככה אני אגיע לעבודה בדיוק בזמן. אחרי הכול שום
דבר לא יכול להיות רע ביום כזה.

טו טו טו טווווו, "שלום, השעה שבע והרי החדשות" זה לא שלא
מעניין אותי המצב במדינה אחרי הכול אני חי כאן, אבל בכל זאת
הקשבתי רק בחצי אוזן, אני לא אתן לחדשות רעות להרוס לי את היום
המושלם שלי. את עדכון התנועה שמעתי בריכוז, אולי יגידו משהו על
התאונה, "יש פקק בין רחובות ארלוזרוב ושינקין עקב תאונה אנו
ממליצים לנהגים לא להתקרב לאזור" הסתכלתי על השלט של הרחוב,
ארלוזרוב כמובן, אני הולך לאחר לעבודה!!!
אבל שוב, אני לא אתן לזה להרוס לי את היום, בכזה יום משהו רע
לא יכול להיות, נכון?!

החדשות נגמרו והתחילה התוכנית על הכלכלה בדרך כלל כל הבורסות,
המדדים והמטבעות הזרים לא מעניינים אותי אבל היום עניין אותי
לשמועה את מצב הדולר, אחרי שרכשתי עשרים אלף דולר לטיול לארצות
הברית עם ענת. שמחתי שקניתי מוקדם את הדולרים כי הדולר בתקופת
עליה מאסיבית בחודש האחרון, הוא עלה מארבע עשרים וחמש לארבע
שבעים. שמעתי את התוכנית, מדד זה עלה ומדד זה ירד, יש בעיות
בבורסה בניו יורק פה נפילה ושם נפילה ושם עליה ושם פירמה נפתחת
ופה היא נסגרת, לבסוף מגיעים לדולר המניאק ירד לארבע ועשרה,
רצון עז לצווח עלה בי אבל דבקתי בהחלטתי לא להישבר, הרי זה יום
טוב, יום טוב!!!!!!!! טוב אמרתי!!!!!

לבסוף הגעתי לעבודה באיחור של חצי שעה, הבוס רתח עלי, ניסיתי
להסביר לו על הפקק אבל הוא פשוט לא הקשיב, כנראה שהפרעתי לו
לצרוח. הוא אמר שאם אני מאחר עוד פעם אחת אני מפוטר, מניאק
שתלטן, כאילו שהוא לא מאחר. עליתי למשרד שלי, רציתי לפתוח את
הדלת ופתאום נזכרתי ששכחתי את הכרטיס המגנטי על השידה בסלון.
וגם זה לא יהרוס לי את היום כי אחרי הכול היה זה יום טוב, מה
זה לאחר לעבודה, להפסיד כסף ולקבל צווחות, שום דבר לעומת הבוקר
המעולה שהיה לי.

לאחר שכבר נכנסתי למשרד, דבר שהעלה לי את לחץ הדם עד כדי פיצוץ
העורק הראשי, גיליתי שהמזגן, כמובן, לא עובד. צלצלתי לטכנאי
והוא אמר שהוא יגיע בין שתים עשרה לאחת,  בינתיים אני הזעתי
בחדרון חמש על חמש שלי, השעה שתים עשרה הגיעה ועברה, השעה אחת
הגיעה ועברה וגם השעה שתיים כבר עברה. בדיוק כשיצאתי מהמשרד
להפסקת הצהריים שלי הוא הגיע, התנצל שאיחר כאילו שאכפת לו
מהסליחה שלי, בדק את המזגן והמזגן עבד טוב פתאום, איך שהוא
הייתה לי תחושה שזה יקרה, היום הטוב שלי לאט לאט החל לקבל מזל
רע, אבל אני דבקתי בהחלטתי להישאר אופטימי, הבוקר היה כל כך
טוב, כל כך טובבבב, התחלתי להרגיש פאתטי .

בהפסקת הצהריים שקוצרה לחצי שעה בגלל הטכנאי, נאלצתי לשבת
באזור המעשנים בקפיטריה כי לא היו יותר מקומות פנויים באזור של
הלא מעשנים. האוכל היום היא מורכב מפטריות עם רוטב פטריות ממרח
פטריות ולקינוח, כמובן, עוד משהו עם פטריות. מזל שלי שאני
אלרגי לפטריות! החלטתי לא לאכול ופשוט להירגע עם קפה ועיתון
אבל גם זה לא יכולתי לעשות בגלל שכל הזמן עשן הסיגריות של כולם
מצא את דרכו לפנים שלי, היום הזה מתחיל לעלות לי על העצבים.

אחר הצהריים עבר יחסית טוב, היום שוב התחיל להשתפר, קיוויתי
שזה יקרה!!! חזרתי הביתה בערב תשוש ומעוצבן על הטכנאי, פתחתי
את המקרר להכין לי משהו לאכול ולשתות, וכמובן שהמקרר היה ריק.
 
צלצלתי לענת שתעבור בסופר בדרך חזרה מהאוניברסיטה ותקנה מצרכים
ובעיקר חלב לקפה של הבוקר, אני לא יכול לחיות בלי הקפה של
הבוקר!!! היא אמרה שבסדר אבל שהיא חוזרת אנחנו צריכים לדבר.

התיישבתי מול הטלוויזיה, מחכה למשחק של מכבי כמו בכל יום
חמישי. המשחק היה טוב, טיפה של נחמה ביום רע. הוא היה צמוד עד
הסוף ובדקה האחרונה של המשחק, בשיווין 85 , ענת נכנסה הביתה עם
המצרכים. היא כיבתה את הטלביזיה ואמרה שאנחנו עדיין צריכים
לדבר. אחרי שהבטחתי לה שנדבר בבוקר לא יכולתי להתווכח איתה
והיא נראתה מדוכאת מדי בשביל לבקש ממנה לסיים לראות את המשחק,
אז גם את המשחק לא ראיתי. היא אמרה לי כמה שטוב לה איתי וכמה
שהיא מאושרת בזמן שאני מחטט במצרכים שהיא הביאה, אני יודע שטוב
לנו ביחד, כבר שמעתי את הדברים האלה ואני זוכר אותם בעל פה, זה
יכול לחכות - אני חייב חלב!!! חייב קפה!!! פתאום בלי התראה
מוקדמת היא הפילה את הפצצה "אני בהריון ". לא הקשבתי לה כל כך
כי הייתי עסוק עם המצרכים והתגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה
"אממ כן  יפה ,נחמד, מה עוד?" היא אמרה לי שאני חסר התחשבות,
צווחה משהו על המקצוע של אמא שלי ויצאה מהבית בסערת רוחות. אבל
היום היה טוב, אני אפייס אותה בבוקר, אין שום מטרה להתבאס מזה
עכשיו.
העיקר שיש לי קפה בבוקר. איפה השקיות האלה? או הנה,
ביצים,סוכר, עוגיות, אפה החלב? אין חלב?!!!?!?!!?!?

חרא של יום!!!!!!!!!!!

מרפי שוב זיין אותי בתחת.