כשעזבת נהייה לי קר
השמים השחירו והגשם ירד
בכיתי הרבה אז כשעזבת
עכשיו אני כבר לא בוכה
עכשיו אין לי כבר יותר דמעות.
דיממתי הרבה כשעזבת
חתכים עמוקים שותתי דם
דם אדום כהה, כמו יין
ניגר מן המרפק ונופל לרצפה
כתם אדום בוהק
בעולם של שחור ולבן
כתם של דם.
ליבי שותת ואני מתה
שוקעת בחשיכה המרגיעה
רוצה לשמוע שוב את קולך
ולראות את פניך
להרגיש שוב חמימות
במקום קור כואב.
אני נחנקת ומסביבי קירות
קירות בטון שחוסמים את השמש
רוצה לנשום אויר צח
ומיסביבי הכל נוזל
נוזל חמים ואדום
אדום כמו דם.
אלפי זכוכיות התפוצצו כשצרחתי
צרחתי עד שנעשתי כחולה
והכאב עדין היה שם,
והלב עדין דימם
ואני בכיתי
בכיתי בחשיכה. |
