SAD MOVIE/shai hass




תיאור:קלינקה.
דוק: מה הביא אותך לפה.
יעקב: אני מרגיש עצוב, יותר נכון אני לא מסוגל להרגיש שמח.
דוק: אל תתרגש, אתה בחברה טובה, הרבה מאוד אנשים לא יכולים
לשמוח.
יעקב: כן, אני מניח.
דוק:ספר לי קצת על עצמיך, לפני כן בו תשתה קצת יין, תנסה
להשתחרר, אתה נראה מעט סגור,  
     מעט שומר סוד, בו נשתה יחד יין ואז נדבר.
יעקב(שותה יין): ובכן  אני גרוש פלוס ילד,ילד בן 17 אני מתעסק
בתחום הנדסה גנטית ,המקצוע הוא רופא , וזה באופן כוללני כל
שאני עושה בחיי.
דוק: למה רצית להפגש איתי.
יעקב: לאחרונה ואני כבר לא צעיר, 45 בקירוב, אני מוצא את עצמי
מזיל דמעות לעיתים קרובות, אך כמה שאני שונא את זה, אני מזיל
דמעות  כל הזמן, אבל רק כשאני לבד.
דוק: למה אסור  לך לפי דעתיך לבכות.
יעקב אינני יודע, אבל עובדה שזה קורה.
דוק: תעצום עיניים .
אירוע: יעקב עוצם את עיניו.
דוק: תבכה יעקב.
יעקב: לא יכול לבכות לידיך
דוק: מתי אתה בוכה יעקב.
יעקב: כשאני לבד, לרוב כשאני נוסע לבד במכונית, לפעמים
בשירותים.
דוק: למה אתה לא בוכה ליד אנשים, תתאר לי מה עוצר אותך מלבכות
ליד אנשים.
יעקב: הבכי שלי עלול להראות מגוחך לאנשים אחרים. לא הגיוני
שגבר מבוגר בגילי יבכה.
דוק:מה אתה רואה כשאני אומר לך לבכות לידי.
יעקב: אני בן 9.
האם(יעקב הילד חוזר מסרט): היי יעקב  נהנית מהסרט?
יעקב: כן אמא, כל כך בכיתי בסרט.
האם: באיזה סרט היית?
יעקב:" לסי חוזרת הבייתה".
האם: אתה רוצה לספר לי על הסרט?.
יעקב:כן אמא,מאוד.
יעקב:בכפר קטן היה אדם זקן שלא היה לו כלום חוץ מכלב קטן, כלב
שהאדם הזקן קרא לו לסי, ולסי הייתה קשורה קשר חזק לאדונה, היא
ליותה אותו לכל מקום, ישנה איתו ועזרה לו לחצות את הכביש, עד
שפעם אחת גנבו את הכלב לאדון הזקן, הכלב נסגר בתוך כלוב, והכלב
לא אכל ולא שתה ורזה ורזה כי התגעגע לאדוניו,ואז הוא ברח דרך
מאוד מאוד ארוכה עד שהגיע לבעליו, אבל בעליו היה מאוד חולה
והוא מת, והכלב לא יכול היה לחיות בלי בעליו ולכן הוא החליט
לשמור על הקבר של בעליו  עד שגם הוא מת (יעקב בוכה לפתע בכי
רב)
תיאור: האם צוחקת כשהיא רואה את יעקב בוכה.
האם: לא צריך לבכות זהו רק סרט.
יעקב: כן אמא זה רק סרט, לא צריך לבכות, זהו סרט, אמא, אבל מתי
כן מותר לבכות?
האם: זה לא עוזר לבכות, לבכות זה מיותר.
יעקב:אבל אמא אני מרגיש יותר טוב אחרי שאני בוכה.
האם:כן, כי  אז אתה מרחם על עצמיך.
יעקב:ואסור לרחם על עצמיך?.
האם:לא, כשאתה מרחם על עצמיך, אתה לא עושה כלום לשפר את המצב.
יעקב: כשבוכים לא עושים , רק מרחמים,נכון אמא?
האם:כן יעקב, זה ממש מיותר לבכות.
יעקב:כן אמא, אני מבין,כשבוכים לא עושים, רק מיללים נכון אמא?
האם: כן יעקב, כן.
יעקב:אבל הרבה ילדים בכו בסרט.
האם:זה שהם בכו שינה משהו בסרט, נכון שלא,נכון שהבכי לא עזר
ללסי?
יעקב(מנגב את עיניו הדומעות):כן אמא, את צודקת.לא צריך
לבכות,צריך לעשות.
אירוע: קלינקה, דוק נותן ליעקב ממחטת נייר.
יעקב: קשה לחזור אל זה.
דוק: אני מקווה שיותר קל לך. האם אתה חושב שמותר לך עכשיו
לבכות?
יעקב: לא יודע אבל יותר קל לי.
דוק: טוב נתראה בעוד יומים בשעה הרגילה.
יעקב: כן דוק, אני מחכה לפגישה הבאה.
אירוע: יעקב יוצא אל המכונית, נכנס אליה פותח את הרדיו, מוזיקה
עצובה נשמעת, ברקע חושך,
         יעקב בוכה תוך כדי נסיעה, אמבולנס צופר נראה מבעד
לחלון, יעקב בוכה לצילי המוזיקה.
אירוע:קלינקה.
דוק: שב יעקב איך אתה מרגיש?
יעקב: בסדר
דוק: אולי תספר לי על זכרון כואב שהיה לך?
יעקב: הייתי בן 10, ואז זה קרה,לפתע ראיתי שמשהו שונה קורה
בבית..
אירוע:בבית של יעקב, האב יושב בכסאו, מכוסה בשמיכה,הוא חיוור
ונראה חולה, יעקב משחק עם חבר  בכדור בחדר אחר.
האם: יעקב , בבקשה אבא לא מרגיש טוב, תפסיק להרעיש, אולי תשחקו
במקום אחר.
יעקב:אמא, אבל אבא כל הזמן לא מרגיש טוב, אמא, מה יש לאבא.
האם: אבא, לא מרגיש טוב אבל יהיה בסדר, נקווה שהכל יהיה בסדר.
יעקב: אבא, אתה רוצה לשחק קצת כדורסל?
האב:לא יעקב, אני מצטער אבל לא היום אולי מחר, אם אני ארגיש
טוב יותר.
יעקב:אבל אבא כל האבות משחקים עם הילדים שלהם ורק אתה לא, איזה
אבא אתה?
אירוע:יעקב בוכה ורץ לחדרו.
האב לאם: אולי צריך לספר לו, הוא כבר בן 10 ואי אפשר להימנע
מזה.
האם: יעקב לא צריך לדעת בגילו על כל המחלות והצרות.
האב:אבל נהיה לי  קשה להעמיד פנים שהכל בסדר,
האם:הילד לא צריך, בגיל 10 לדעת על מחלות וכאבים.
האב(נאנח בכאב): אני לא יודע עוד כמה זמן אני אוכל להעמיד פנים
שהכל בסדר.
האם:אני יודעת זה קשה,אבל אסור שיעקב יהיה חשוף לצער וכאב בגיל
כל כך צעיר,אתה יודע עד כמה הוא רגיש.
האב(בכאב):כן,אני יודע.
אירוע:קליניקה.
דוק: כן, תמשיך יש לנו עוד זמן.
יעקב: חזרתי יום אחד מהבית ספר.
האם:יעקב אני רוצה לדבר איתך.
יעקב: אמא מה קרה, אבא בסדר? איפוא אבא?.
האם: אבא הושפז בבית חולים, הוא חולה מאוד.
יעקב: אמא מה זה חולה מאוד?, אמא,הוא לא יוכל לשחק איתי כדורסל
יותר?
האם(בדמעות): יעקב, אבא חולה מאוד, הוא לא יוכל לשחק איתך
יותר כדורסל, הרופאים אומרים שהוא  אפילו ימות.
יעקב:אמא למות כמו אבא של לסי?
האם: כן כמו אבא של לסי.
יעקב: האם אני אצטרך לשמור על הקבר של אבא כמו שלסי שמרה?
האם: לא יעקב,כשמתים אז נפרדים,רק נפרדים וממשיכים בחיים.
יעקב:אמא ,מי קבע שאבא ימות?
האם:  אולי אלוהים.
יעקב: אולי זה בגלל שהוא לא משחק איתי כדורסל?
האם:לא יעקב זה לא קשור אליך.
יעקב:אמא ,אני לא חייב לשחק כדורסל עם אבא, תגידי לאלוהים שאני
מוותר,
אמא, אני מבטיח שלא אבקש יותר מאלוהים להרוג את אבא בגלל שהוא
לא משחק איתי,
אמא אני מצטער שביקשתי מאלוהים להעניש את אבא.
יעקב:אמא,איך אני יכול לדבר עם אלוהים?
האם:אלוהים בכל מקום,צריך רק לדבר והוא שומע.
יעקב(בבכי):אלוהים, תעשה שאבא יהיה בריא,  אלוהים ,תחזיר לי את
אבא,אלוהים, זה לא צודק לכל הילדים יש אבא, אלוהים, מה אני
אענה אם ישאלו אפוא אבא שלך?
אירוע:קלינקה , יעקב מזיל דמעות, הדוקטור נותן ממחטה.
אירוע:יעקב נכנס למכונית, שם שיר עצוב ומתחיל לנסוע כשהוא
בוכה.
אירוע:קליניקה
דוק":שב יעקב מה חדש, הכל בסדר?
יעקב:כן כרגיל.
דוק: המשך בסיפור על האב.
יעקב:האם נמנעה לקחת אותי לביקורים אצל האב אבל יום אחד..
אירוע:ביתו של יעקב עם אימו.
האם: יעקב הגיע הזמן שתבוא איתי לבקר את אביך.
יעקב: יופי אמא, אבא מרגיש יותר טוב,נכון?
האם:לא יעקב, אבא מאוד חולה.
יעקב: אז למה דווקא עכשיו, אני צריך ללכת לראות אותו?
האם:למה שאבא עומד להפרד מאיתנו.
יעקב:לאפוא הוא הולך?
האם:לגן עדן.
יעקב:אפוא זה?
האם:בשמים.
יעקב:יהיה לו טוב שם?
האם:כן,יהיה לו טוב.
יעקב:למה אנחנו לא נוסעים איתו.
האם:רק מי שמת יכול להגיע לשם.
יעקב:למה אנחנו לא הורגים את עצמנו ונוסעים עם אבא לגן עדן.
האם:אף אחד לא הורג את עצמו.
יעקב:אבל אני רוצה להיות עם אבא.
האם:כשתהיה זקן ותמות תגיע לגן עדן ושם תפגוש את אבא.
יעקב:אבל אבא לא זקן.
האם:גם כשחולים מאוד לפעמים מתים.
יעקב:אני יכול להיות חולה ולמות.
האם:ילדים בדרך כלל לא מתים.
יעקב:אמא מה זה להפרד?
האם: לא לראות אחד את השני.
יעקב: לכמה זמן?:
האם:לתמיד יעקב.
יעקב:מתי נגמר תמיד?
האם: כשמתים.
יעקב:כשמתים נפגשים?
האם:אולי, יעקב ,אנחנו צריכים לפגוש את אבא.
יעקב:אבא יודע שהוא עומד למות?
האם:כן, הוא יודע.
יעקב:הוא עצוב?
האם:כן, הוא עצוב מאוד.
יעקב:אבל אם הוא מגיע לגן עדן אז הוא לא צריך להיות עצוב.
האם:הוא עצוב שהוא נפרד מאיתנו.
יעקב:גם אני עצוב.
האם:יעקב, אבא נראה לא טוב בגלל שהוא מאוד חולה.
יעקב:הוא נראה לא טוב בגלל שהוא עומד למות?
האם:כן יעקב, בגלל שהוא חולה מאוד ושהוא עומד למות.
יעקב:למה לפני שנוסעים לגן עדן ניראים לא טוב?
האם:יעקב אנו צריכים ללכת,אנו צריכים למהר,אל תשאל כל כך הרבה
שאלות.
יעקב:טוב אמא, אני לא אשאל .
אירוע:בית החולים החדר של האב.
האם: שלום , יעקב פה.
יעקב(מנשק את אביו): אבא, שלום,אני אוהב אותך.
האב:גם אני אותך .
יעקב:אמא אמרה שיותר לא נשחק כדורסל,זה נכון?
האב(נאנח בכאבים):נכון יעקב, אני מצטער.
יעקב:לא, זה כבר לא אכפת לי, אני משחק עם החברים עכשיו, זה כבר
לא מפריע לי, אני כבר לא כועס,אני מצטער שקיללתי אותך כשלא
רצית לשחק איתי.
יעקב:אבא למה אתה מחובר לכל כך הרבה צינורות.
האם:יעקב,ביקשתי אל תשאל שאלות.
יעקב:כן אמא שכחתי,אני מצטער.
האב:זה בסדר, הצינורות עוזרות לי להמשיך לחיות.
יעקב:למה אתה רוצה לחיות?, אמא אמרה לי שאתה נוסע לגן עדן?
האב:כולם רוצים לחיות.
יעקב:למה כולם רוצים לחיות אם יש גן עדן?
האב:תקראי לאחות יש לי כאבים.אני צריך זריקה.
יעקב:אמא, הכאבים נעלמים כשנותנים זריקה.
האם:הרבה פחות כואב עם זריקה.
יעקב:אמא,כשלא כואב אז לא מתים, נכון?.
האם:גם כשלא כואב לפעמים נפרדים.
יעקב:אמא,כואב לי שכואב לאבא, אולי גם אני אקבל זריקה.
האם:כשבריאים לא נותנים זריקות, ואבא מאוד לא בריא.
יעקב:אמא ,אם יש תרופה שמפסיקה כאבים,למה אין תרופה שתעשה את
אבא בריא?
האם:כי יותר קשה לטפל במחלה של אבא.
יעקב:אבל טיפלו בכאב של אבא,נכון?
האם:כן אבל לא במחלה של אבא.
יעקב:הכאב הוא דומה בכל המחלות?
האם:כנראה שכן.
יעקב:יופי,נראה לי שיותר קשה שכואב מאשר שחולה,נכון ?
האב(צועק):היי..הי..כואב לי,כואב לי,  אני רוצה כבר למות,תנו
לי למות.,לא רוצה לחיות עזבו אותי..עזבו אותי.
יעקב(בזמן שיוצא עם אמו מהחדר):אמא, אני יוכל לשכוח את מה שקרה
היום,זה כואב לי לזכור.
האם:כן יעקב אתה תוכל לשכוח ,בטוח שתוכל לשכוח, זה יקח קצת זמן
אבל אתה תשכח, אתה תראה שתשכח.
יעקב:אמא, למה אבא רצה למות?
האם:אולי בגלל הכאבים.
יעקב:כשמתים אין כאבים, אז למה לא כולם מתים?
האם:יעקב כשתגדל תבין.
אירוע:קליניקה.
דוק:טוב יעקב נראה לי שזה מספיק, קח ממחטה ,שטוף את
הפנים,נתראה עוד יומים.
אירוע:קליניקה
דוק:מה נשמע יעקב,איך אתה מרגיש?
יעקב:הכל בסדר בנתיים.
רוק:כן יעקב ,אפוא אנחנו עכשיו?
יעקב:אנחנו בהלוויה של האב...
הרב:יתגדל ויתקדש שמי רבה.....
יעקב:אמא מי נמצא באלונקה.
האם:אבא נמצא.
יעקב:למה הוא לא זז?
האם:כי הוא מת.
יעקב:אמא, אבא סובל פחות ממה שראינו בבית החולים?
האם:כן בודאי.
יעקב:אמא, אבא שומע אותנו?
האם:כן,יעקב,כן בודאי שאבא שומע.
יעקב:אין לו כבר כאבים,נכון? הוא כבר לא צועק?
האם:כן יעקב,הכל נגמר אין יותר כאבים.
יעקב:מה עכשיו יקרה לאבא?
האם:ישמו אותו בבור,ככה צריך.
יעקב:אמרת לי שהוא יסע לגן עדן ונפגוש אותו כשנמות זקנים.
האם:יעקב,אני לא יודעת כלום על מה שקורה כשמתים,יעקב אף אחד לא
יודע מה קורה כשמתים.
יעקב(בוכה):שיקרת לי אמא,שיקרת לי,שיקרת לי, אמא, סיפרת לי
שאבא נוסע לגן עדן,אמא,את יודעת שסיפרתי לחברים שלי שאבא שלי
נוסע לגן עדן , וזה לא גן עדן אמא,זה ממש לא גן עדן,אמא
מחביאים את אבא מתחת לחול כדי שלא יראו אותו נכון?,את אמרת לי
שהוא נראה רע,נכון אמא,נכון שכל מי שנראה רע קוברים אותו נכון
אמא?
האם:יעקב תרגע בבקשה,תרגע,אני יודעת שקשה לך,לכולם קשה.
יעקב:אמא ,אני כבר לא יודע כלום ,אני רוצה לישון,לישון הרבה
הרבה.
האם:כן מסכן שלי,כן.
יעקב:אמא ,אני לא מוכן שישימו אותו בבור, לא יהיה לו אוויר,איך
הוא ינשום,אמא,מה הם עושים לו,אמא,יכנס לו חול לפה,ולאף
ולגרון,אמא ,תגידי להם לא לכסות אותו בחול,אמא למה הם מחביאים
אותו. אמא, אני רוצה לראות אותו,אמא,תעזרי לי להציל
אותו,אמא,מה הם עושים,אמא....
האם:יעקב, הנה הכל נגמר,בוא נלך מפה.
יעקב:לא רוצה לעזוב,אני רוצה את אבא,אבא,אבא.
החברה  של האם:יעקב בו נלך,אסור לך להיות פה.
יעקב:אבל זה אבא שלי. למה הם מסתירים אותו?,למה?,למה שפכו עליו
חול,פעם אבא אמר לי שאם שופכים עלי חול שאני אשפוך חזרה.
החברה:יעקב אתה עוד צעיר,כשתהיה גדול תבין ,ככה זה בחיים,זה מה
שיש.
יעקב:אבל אני כבר גדול,ואני לא מבין למה מתים,תסבירי לי,למה
מתים?
החברה:יעקב ככה זה בחיים כולם מתים.
יעקב:גם אני אמות,זה מה שאת אומרת?
החברה:כן,כולם ימותו וזהו.
יעקב:לא רוצה למות!,לא רוצה למות!
החברה:יעקב תרגע לא מתים בגילך בדרך כלל.
יעקב:לא רוצה למות, אני רוצה את אבא,אני רוצה את אבא,אפוא אמא
אני רוצה לישון, אני רוצה הרבה לישון...
אירוע:יעקב בוכה.
דוק:נסיים להיום.
יעקב:כן,כן נסיים להיום.
דוק:איזה מקצוע דפוק בחרתי,למה לא למדתי מחשבים או כלכלה,
למה?
אירוע:יעקב יוצא לעבר מכוניתו שם שיר עצוב, ברקע האמבולנס עם
הצפירה,יעקב בוכה במכונית לבד.
אירוע:קלינקה.
דוק:מה נשמע ?
יעקב:טוב תודה.
דוק:על מה נדבר?
יעקב:אחרי מות האב הבית הריק חדשיים אחרי..
אירוע:יעקב ואימו  יושבים ורואים בטלויזיה.
יעקב:אמא, אבא רואה אותנו.
האם:כן כנראה.
יעקב:למה הוא לא מדבר איתנו?
האם:מתים לא מדברים.
יעקב:נשאר לו בשר או שהוא רק עצמות.
האם: לא יודעת,יעקב רציתי לדבר איתך.
יעקב:כן,מה רצית?
האם:אתה יודע שאני עכשיו נורא לבד בלי אבא.
יעקב:כן אמא גם אני לבד בלי אבא.
האם:אתה מכיר את שמואל השכן שלנו מלמטה.
יעקב:כן אמא,שמואל הנגר.
האם:יעקב,שמואל יבוא לבקר אותנו.
יעקב:למה? מה הוא רוצה?
האם:אתה יודע ששמואל לבד?
יעקב: כן הוא תמיד לבד.
האם:גם אני לבד,שנינו לבד,נכון יעקב?
יעקב:כן אמא, אבל הרבה אנשים לבד,הרבה, הרבה.
האם:נכון אבל שמוליק אדם נחמד, הוא יבוא לאכול איתנו.
יעקב:למה איתנו, אין לו אוכל בבית.
האם:שמוליק אדם נחמד, אתה תחבב אותו,תבטיח שתתנהג יפה איתו.
יעקב: כן אמא בודאי, גם אני מרגיש לבד, כשאני ואת לבד עצוב לי,
כן ששמוליק יבוא אלינו, זה יהיה כיף,כיף אולי נהיה פחות
עצובים.
האם:כן יעקב, אולי נהיה פחות עצובים.
אירוע:דפיקות על הדלת, יעקב ניגש לפתוח.
יעקב:שלום , שמוליק  תכנס.
אירוע:שמוליק נכנס בבישנות.
יעקב:אמא, שמוליק בא.
אמא:כן אני מיד יוצאת.
אירוע:האם יוצאת לבושה ומטופחת בצורה יפה.
יעקב:אמא, את השמלה הזו לבשת רק כשיצאת עם אבא בערב.
האם:כן יעקב, נכון.
אירוע:האם ושמוליק מחליפים מבטים מוטרדים.
יעקב:אמא אבל השמלה הזו רק שלך ושל אבא.
האם:תרגע יעקב,תרגע.
יעקב:אמא,אבא רואה אותנו,אמא, אבא יכעס, את יודעת שהוא מאוד
אוהב אותך.
האם:לא יעקב אבא לא יכעס.
יעקב:אמא, אבא כועס, אמא, את של אבא, אמא, השמלה היא רק
לאבא,אמא, אני לא רוצה את שמוליק פה, אמא, שילך הביתה,שמוליק
,אתה לא אבא שלי,אני מגרש אותך שמוליק,לך הביתה שמוליק,עכשיו
אני במקום אבא ואני מבקש שתעזוב את אמא, אמא היא של אבא, אמא
היא שלי, שמוליק, על תיקח לי את אמא, שמוליק ,אני ילד קטן אני
צריך את אמא, אמא תהיי איתי, אמא, תעני לי, אמא ,אני פוחד
להיות לבד,לבד  אני עלול למות כמו אבא, כולם מתים,גם ילדים
מתים וכולם מגיעים לגן עדן שנמצא מתחת לאדמה והכל מכוסה בגן
עדן בחול, אמא,אני לא רוצה גן עדן מתחת לחול,אמא ,אני רוצה
שתשמרי עלי, אני יודע שגם ילדים מתים,אמא אני עלול למות אם לא
תשמרי עלי, אמא בבקשה, שמוליק ,בבקשה ,לך הביתה, לך
כבר,לך..לך..אני אתן לך כל מה שתרצה רק שתעזוב את אמא איתי .
עזוב אותנו בבקשה.
אירוע:שמוליק מבקש סליחה ויוצא החוצה, האם מחבקת את יעקב ובוכה
איתו.
אירוע:בקליניקה.
דוק:טוב נראה לי שסימנו להיום,עוד יום נגמר., קח ממחטת נייר.
יעקב(יוצא):כן תודה נתראה עוד יומיים.
דוק(מנגב גם דמעות):מתי כבר אוכל לצאת לפנסיה, אני ממש לא
בנויי למקצוע הזה.
אירוע:יעקב יוצא אל המכונית, משמיע צליל עצוב ובוכה.
אירוע:הקליניקה.
דוק:היי יעקב, על מה נדבר היום?
יעקב:לאחר שסימתי את לימודי הרפואה  בעיצה אחת עם הדיקן הוחלט
כי אני אעסוק בתחום ההנדסה הגנטית תחום שנראה מבטיח אז, ואכן
קיבלתי חדר קטן במעבדה ושם התעסקתי במחקר, במעבדה  הכרתי את
מלכה, מלכה הייתה בחורה יפה, רצינית , עצובה, רגישה
ואיכפתית,אהבתי אותה והיא אהבה אותי.
תוך כחצי שנה נישאתי לה ומיד לאחר הנישואין החלטנו להביא ילד
למשפחה, אתה יודע ילדים זה צורך קיים אשר אי מימושו גורם צער
רב במשפחה,אין משפחה מאושרת ללא ילדים,מוזר אה?. ואכן תוך כשנה
ילדה אישתי מלכה את ילדינו היחיד יוסף, ילד שהוסיף רבות לי
ולמלכה.
אירוע:יעקב יושב במעבדה ולפתע צילצול טלפון.
יעקב: כן, מאפוא, מבית החולים, כן, אישתי עומדת ללדת?, כן
היכן?,כן, אני כבר מגיע.
אירוע:יעקב נכנס למכונית מתניע ונוסע במהירות לבית החולים.
יעקב מגיע לחדר הלידה. אחות יוצאת לקראתו.
אחות: אתה יעקב?
יעקב:כן זה אני.
אחות :רוצה להכנס.
יעקב:כן בוודאי.
אירוע:יעקב נכנס מחזיק את ידי אישתו ושניהם ממתינים ללידה.
מלכה:יעקב , תחזיק אותי, זה כל כך כואב.
יעקב:כן, כן אני איתך, כן חמודה, הכל יהיה בסדר.
אירוע:יעקב מרטיב את שפתי אשתו במים, ומנסה להרגיע אותה בכל
פעם שהכאבים מופיעים.
לפתע מופיעה המילדת,
מילדת: כן גברת מלכה, איך את מרגישה?
מלכה: איזה כאבים איומים,  לא חשבתי שזה יהיה כל כך כואב.
מילדת:תלחצי כשאני אומרת,עכשיו תלחצי,תלחצי.
מלכה:היי, היי כואב,יעקב,יעקב תחזיק לי את היד חזק.
מילדת:יופי, יופי הנה אנחנו כבר גומרים, הנה אני רואה את הראש,
איזה ראש של גבר,  יש לך בן, בן חזק, בן נחמד כולם ישתגעו
עליו, אתה רוצה להחזיק אותו?
אירוע:יעקב מחזיק בילד והוא נראה מאושר, דמעות זולגות מעניו.
אירוע:יעקב, יושב בקליניקה, עיניו עצומות.
יעקב:החזקתי את ילדי הקטן ולפתע חשתי כי אני מחזיק את הדבר
היקר ביותר שהחזקתי מימי. לפתע הייתי מוכן לתת את חיי עבורו,
לפתע הייתי יכול להיות המאושר באדם רק אם היצור הקטן הזה יצחק,
אחזתי אותו בידי בעדינות ובחשש, לטפתי אותו וחיבקתי אותו אל
חזי, מעולם לא חשתי קשר כזה אל שום ייצור חיי בעבר, לפתע הבנתי
כי חוזה נרקם בני ובין בני, חוזה שלא קיים ביום יום, אין חוזה
כזה לא בנישואין ולא בקניית דירה, חוזה זה איננו נראה ואיננו
נשמע, למעשה אפילו אנו לא חשים בו, אבל עוצמתו איננה ניתנת
לעירעור החוזה הנ"ל הוא חוזה שמנוסח בגנים שלנו, החוזה הנ"ל
טבוע למעשה בכל ייצור חיי, החוזה שמבטיח קשר חזק ונדיר, קשר
בין הורה לילדו,קשר אשר אנחנו לא מסוגלים להבין אותו,קשר לא
הגיוני, אבל  קשר הכרחי אשר בלעדיו לא היתה המשכיות למין
האנושי או לכל חיי אחר. בלעדי קשר זה לא היה שורד ולו ילוד אחד
בעולם החיי,מדהים אה?
אירוע:קליניקה,דוק מחייך .
דוק:נסיים עכשיו שהכל נשמע כל כך אופטימי. דרך אגב מה שמו של
הילד?
יעקב: השם הוא יוסף ,יוסף בני,יוסף יקירי.
אירוע:יעקב קם ופוסע ליציאה.
אירוע:דוק מחייך לעצמו.
אירוע:קליניקה.
דוק:מה נשמע היום?
יעקב:הכל בסדר,אספר קצת על גירושי ממלכה.
אירוע:ביתו של יעקב ומלכה,  יעקב משחק עם יוסף, יוסף בן 5.
יוסף:אבא תקריא לי סיפור.
יעקב:הקראתי לך, חוץ מזה תעסיק את עצמיך קצת.
יוסף: אבל אבא, הבטחתה לי שתקרא לי סיפור.
יעקב : אולי אחר כך, אולי תלך לנוח.
יוסף:לנוח?, מה פתאום.,הרגע גמרתי לנוח.
אירוע:יוסף מושך ספר ליעקב,ומנסה לשחק איתו, יעקב מתלונן.
יעקב:תגיד כל הזמן צריך להעסיק אותך, אולי תשחק קצת לבד,תן לי
לקרא ספר, ,אני חייב לגמור את הספר עד מחר.
יוסף:אבל אבא,אני רוצה לשחק,תקרא את הספר כשאלך לישון,אתה יודע
שאני ישן מוקדם.
יעקב:יוסף שיחקתי איתך מספיק,תחכה לאמא כשהיא תבוא היא תשחק
איתך.
יוסף:אבל אבא אני אוהב אותך,תספר לי,טוב?
יעקב:לא,שיחקתי איתך מספיק.
יוסף:למה אתה שונא אותי?
יעקב:אני אוהב אותך,אבל אני צריך גם קצת זמן לעצמי.
יוסף: אבא , מה יותר כואב למות מכדור, או למות מסכין?
יעקב:זה אותו דבר כנראה.
יוסף:מה נוסע מהר יותר,רכבת או מטוס.
יעקב:יוסף די,תן לי קצת לקרא.
יוסף: אבא תשחק איתי.
יעקב:כל הזמן לשחק. תן לי קצת לנוח , כמה אפשר לשחק.
יוסף(בבכי):אתה אבא רע, אתה אבא רע.
יעקב:אני אבא רע אבל זה מה שיש לך.
יוסף:אבל אני רוצה מאוד לשחק,אבא.
אירוע:הדלת נפתחת מלכה בדלת.
יעקב(באנחת רווחה):הוי ,יופי שהגעת, עכשיו תשחקי קצת עם
יוסף,לי כבר אין כוח.
מלכה:יעקב אני רוצה שנדבר.
יעקב:את לא רואה שאני עסוק, רק עכשיו גמרתי עם הילד ,תני לי
קצת זמן לעצמי.
מלכה:זה חשוב אני רוצה לדבר איתך.
יעקב:מלכה, את יודעת כמה משעמם זה לקרא כל הזמן סיפורי ילדים
ליוסף, וזה אף פעם לא מספיק לו,תמיד הוא אומר שהוא רוצה עוד
סיפור ועוד סיפור, גם אני רוצה קצת זמן לעצמי.
מלכה:יעקב,זה חשוב אני רוצה לדבר איתך ומיד.
יעקב:טוב, טוב מה את רוצה.
מלכה:יעקב, לא ליד הילד , הזמנתי ביבסיטר ונוכל לצאת ואז
לדבר.
יעקב:את נשמעת רצינית, משהוא קרה.
מלכה:נדבר אחר כך, בנתיים צא קצת לשחק עם הילד, כשהביביסיטר
תבוא נצא.
יעקב:טוב בסדר, בו יוסף נרד לשחק קצת.
יוסף:יופי אבא, אתה אבא נהדר, אני מאוד אוהב אותך.
אירוע:הם משחקים,אחרי כמה דקות מלכה באה בסבר פנים רציניות.
מלכה:אני רוצה להתגרש.
יעקב(נסער):מה השתגעת.
מלכה:כן אני רוצה לגמור.
יעקב:אבל יש לנו ילד, איך אני אשמור עליו בלילה ,אכסה אותו
בחורף,אספר לו סיפור לפני שינה .
מלכה : יעקב, אתה תתרגל,חוץ מזה תוכל לראות אותו פעמיים
בשבוע,יעקב, אני לא יכולה לחיות איתך יותר.
יעקב:למה?, אני אתאמץ יותר, אני אעבוד קשה יותר, מה שאת רוצה.
מלכה:או אני או אתה עוזבים את הבית מה תעדיף?
יעקב:אני אעזוב את הבית. מתי את רוצה שאעזוב?
מלכה:מחר על הבוקר.
יעקב:מחר אני אעזוב.
אירוע:יעקב חוזר הביתה ומנשק את יוסף ומחבק,דמעות זולגות על
לחיי יעקב,ויוסף מביט.
יוסף:אבא למה אתה בוכה.
יעקב:לא סתם.
יוסף:אתה עומד למות?
יעקב:לא ודאי שלא.
יוסף: איך אתה מעדיף למות בסכין או ברובה.
יעקב: אני מעדיף לא למות בכלל, בו אני אספר לך סיפור.
יוסף:סיפור, אבל אמרת שלא תספר לי סיפור.
יעקב:כן, חזרתי בי.
יוסף:מה אתה אומר.
יעקב:אני אספר לך כמה סיפורים שתרצה.
מלכה: יעקב בוא שניה.
יעקב:מה את רוצה הפעם, מלכה.
מלכה:צריך לדבר עם הילד.
יעקב:על מה.
מלכה:יעקב איך אתה חושב להעלם לו מחר ולא להגיד לו שום דבר.
יעקב:אני לא יכול להגיד לו כלום.
מלכה:אתה יכול,גם אני יכולה.
יעקב:אולי לא נמהר, בו ננסה עוד פעם,מלכה בבקשה בואי לא נהרוס
הכל,מלכה איך אפשר לשכוח את החתונה את הלידה את הברית ? מלכה,
את נמצאת בכל האירועים השמחים ביותר בחיי, איך אני יכול להזכר
בשמח כאשר הוא יהיה כל כך עצוב, את נמצאת בכל התמונות
שהצטלמנו,מלכה, אני לא יוכל להסתכל על התמונות האלה בואי ניקרע
אותם אבל איך אפשר למחוק את הלידה, איך אפשר אלוהים,איך אפשר
למחוק את הלידה.
מלכה:העסק סגור יעקב, צריך לקחת אחריות.
יעקב:כנראה שאת צודקת, מה עכשיו?
מלכה:אנחנו מספרים.
יעקב: טוב,אבל את תספרי,אני לא מסוגל.
מלכה:כן אני יודעת,רק אני מסוגלת,רק אני.
אירוע:יעקב לוקח את יוסף על בירכיו ומלכה יושבת לידם.
מלכה:ובכן יוסף, אבא ואמא לא אוהבים יותר אחד את השני,אני
מקווה שאתה מבין שאנחנו נמשיך לאהוב אותך כמו מקודם.
יוסף:אתם לא אוהבים,אבל אתם ישנים יחד.
מלכה :כן, וזה עומד להגמר, אנחנו לא נגור יותר יחד.
יוסף:איפוא אני אגור?
מלכה:ילדים נשארים עם האמא.
יוסף:איפוא אבא יגור?, בחוץ,אבל יש שם חושך וזה מפחיד.
מלכה:לא,לא בחוץ, אבא יגור בבית אחר.
יוסף(בוכה):לא רוצה בבית אחר,אני רוצה את אבא איתנו,מי ישמור
עלינו מגנבים,משודדים.
מלכה:יוסף זה קשה אבל אנחנו נתגבר.
יוסף:אמא למה את זורקת את אבא מהבית, אמא זה בגללי,אני מבטיח
להיות ילד טוב יותר.
אירוע:יוסף מתחיל לבכות הוא נופל על הרצפה ומתחיל לצרוח.
יוסף: אבא גר פה, זה הבית שלו והוא לא יעזוב את הבית,את תעזבי
את הבית אם את רוצה.
מלכה:יוסף, אני ואתה נשארים פה,אבא עוזב את הבית,נכון יעקב?
יעקב(בדמעות):כן יוסף,אני עוזב את הבית ואתה נשאר עם אמא.
יוסף:אני רוצה את אבא איתנו, אני אמות בלי אבא, אני רוצה את
אבא, אמא, למה את מגרשת את אבא מהבית, אני רוצה אבא, אני אוהב
את אבא,אני לא חייב לשחק עם אבא,אני אהיה ילד טוב,אמא,בבקשה
תני לאבא לגור בבית,אמא,אל תשנו ביחד אבל תהיו ביחד,אמא,תשני
איתי ,אני רוצה לגור אתכם יחד,אמא עם אבא כמו כל החברים שלי.
מלכה:יעקב זה סגור,אין על מה להתווכח.
יוסף:אני  מתחנן,אמא ,תני לאבא להיות איתנו ,אני לא רוצה שאבא
יהיה לבד בחושך, אמא אני אמות בלי אבא,אמא אני אמות,אמא,אני
רוצה למות, אמא בבקשה תהרגי אותי.
יעקב:מה אנחנו עושים לילד?למה את כל כך רעה.
מלכה :זוהי תופעה נורמלית זהו הלם,כך קראתי בספר על הגירושין.
אחר כך הכל מסתדר.
יוסף(עייף):אמא אני רוצה לישון,אבא תשאר קצת,תשמור עלי כשאני
ישן,אתה מבטיח?
יעקב:כן בן, אני מבטיח.
מלכה:כשהוא ירדם תעזוב את הבית, הילד הזה עבר מספיק טראומות
בגללך.
יעקב:כן,כן אני אלך,אני אעלם,אני אשכח הכל, אני אשכח
הכל,אלוהים ,תעשה שהזמן יעבור מהר,מהר,מהר.
אירוע:יעקב נכנס למכונית שם מוזיקה שקטה ועצובה והחל לבכות.
אירוע:קליניקה:
דוק:נראה לי שסימנו להפעם, קח ממחטה.
יעקב:כן כן,אני זקוק לזה.
אירוע: קלינקה.
דוק: מה תרצה לדבר היום?
יעקב:היום אני אספר על יוסף.
דוק:כן, מה קרה עם יוסף?
יעקב:חלפו 11 שנים מאז עזיבת הבית , היו לי הסדרי ראיה וראיתי
את הילד פעמיים בשבוע בדרך כלל לפעמים שהייתי מאוד עסוק ראיתי
אותו פחות,זהו ההסדר שעובדת סוציאלית המליצה עליו.
יעקב:ובכן חודש אחרי שיעקב היה בן 16 קיבלתי טלפון דחוף ממלכה
,מלכה ביקשה שאגיע דחוף קורה משהו ליוסף הילד. עזבתי הכל עליתי
על המכונית ונסעתי במהירות מטורפת ובפחד גדול.
אירוע:יעקב מצלצל בטלפון של הבית של מלכה ויוסף.הדלת נפתחת
ומלכה בהתרגשות מחזיקה בידו של יעקב ומביאה אותו לחדרו של
יוסף.
אירוע:יוסף יושב על הרצפה, מסומם, עיניו חצי עצומות,ותנועותיו
איטיות.
יעקב:הויי אלוהים מה קרה לך?
יוסף:מי זה אבא, אבא יעקב, היי מה נשמע?לא ראיתי אותך מזמן.
יעקב:יוסף, מה לקחת?,מה עשית לעצמיך?
יוסף: לא ,זה כלום סתם אבקה לבנה.
יעקב:איך לקחת, למה?
אירוע:יעקב רץ אל יוסף,מחזיק בידו ורואה סימני הזרקה.
יעקב:מלכה, ממתי זה התחיל.
מלכה: אני לא יודעת,אי לא ידעתי, אם היית אבא יותר טוב היית
צריך להרגיש בזה,היית צריך להתעניין קצת בילד,לא הכל עבודה
ונשים.
יוסף:בחייכם אל תריבו לידי, לא מספיק התעללתם בי?,לא מספיק
רבתם לידי?
יעקב:יוסף, מה לקחת, יוסף תענה.
יוסף:תן לי לישון, יה אבא שכמוך. מה פתאום התחלתה לדאוג לי
עכשיו.
יעקב:אבל תמיד דאגתי לך.
יוסף:דאגת לי?,אתה דאגת לעצמך. עזבתה את הבית כשהייתי זקוק לך.
עד היום אני זוכר שביקשתי מימך לשמור עלי כשאני ישן, התעוררתי
ולא מצאתי אותך,אתה יודע מה זה לילד בן 5 שמתעורר ואביו נעלם
לו,אתה יודע שבאותו רגע רציתי למות,היית חסר לב,פשוט לא
התמודדת על שלמות המשפחה,לא התמודדת עם צורך בסיסי של ילד קטן
לגדול בצד אביו,חיפשתה פיתרון קל,פשוט לקום ולברוח,עשית רק מה
שטוב לך,רק לך,לגביך אני לא הייתי קיים, שיקרת לי, שיקרתם לי
אמרתם לי שלא תתגרשו,אתה אולי לא זוכר, אבל פעם ,כשרבתם
לידי,התחלתי לבכות ושאלתי אתכם אם  תתגרשו?, ואתם חיבקתם אותי
ברגישות ואמרתם שבחיים לא,ממש כך אמרתם ,בחיים לא. אתה
יודע,אבא, שהפסקתי לצחוק אחרי שעזבת את הבית. פשוט הפסקתי
לצחוק, כן אבא יקר ואגואיסט הפכתי להיות ילד עצוב,ילד דיכאוני
,ואתה ,בשביל הכיף שלך והחולשה שלך  עזבת את הבית ,לא שמת זין
למה שקורה איתי,מה אני חושב,מה אני מרגיש. אתה יודע כמה פעמים
חשבתי למות, בטח שלא, אתה היית עסוק בעבודתיך ,בהנדסה
גנטית,מומחה בעל שם עולמי, כן אתה הולך למצא תרופה לסרטן אבל
את הבן שלך אתה לא הצלת אבא אומלל שכמותיך, ועכשיו צאו מהחדר,
או שאתם רוצים לראות איך אני בנכם יוסף הקטן מזריק ישר לוריד
מעט אופטימיות לחיים ,הירואין נהדר ויפה את הכל מיפה,אה,אתם
עדין פה?, אתם רוצים לראות את בינכם מזריק  הירואין.
יעקב:יוסף, בבקשה אנחנו נעזור לך, זה לא סוף העולם, אפשר לטפל
בזה, אפשר, תבוא תגור אצלי, אני אספר לך כל יום סיפור, אנחנו
נתחבק, אנחנו נשחק, יוסף תחזור להיות בן 5.
יוסף: מאוחר מידי אבא, את הנעשה אין להשיב, אני צריך את הסם,
אני לעולם לא אפסיק עם זה, כשאני לוקח את הסם אתה הופך להיות
אבא טוב, רק עם הסם אתה נראה לי אבא טוב,רק עם הסם אני מרגיש
רגש אליך, ועכשיו תסלחו לי אני צריך לראות חיובי, אני צריך
לחזור למשפחה חמה ומאושרת, אבא עם אמא החיים באושר עם הבן הקטן
ואת זה אפשר לקבל רק עם הסם,כן רק עם הסם.
יעקב:אתה עלול למות.
יוסף: ואם כן אז מה?
יעקב:אנחנו אוהבים אותך,בבקשה תרצה לחיות.
יוסף:אבא מאוחר מידי.
יעקב:בבקשה תן לי להחזיר אותך,החיים יכולים להיות יפים,אתה עוד
צעיר בבקשה,בבקשה יוסף,בבקשה חמוד,תן לי לחבק אותך בני
היקר,יוסף.
יוסף:אבא יקר, אתה יודע איזה הרגשה זה לשמוע  שאבי שעוזב את
הבית, ראיתי בדימיוני את עצמי לבד,לבד,כמו חתול עזוב אשר נדרס
בכביש ואף אחד לא שומר ולא עוזר,כמו כלב עזוב המוכה על ידי
זרים ואף אחד לא עוזר,כמו ילד  הישן בחוץ ביום קר וקןפא למוות,
כן על זה חשבתי כשעזבת,כן על זה, רק על זה.
יעקב:לא ידעתי,לא חשבתי,לא התכוונתי,עשיתי טעות יוסף,טעות
נוראה.
יוסף: אבא יעקב, אתה מעדיף שאזריק לעצמי ברחוב,אתה יודע יש
איידס וצהבת ומחלות אחרות ,אתה יודע שאנחנו משתמשים באותו מזרק
ברחוב,למה שלא תסלח לי ותעזוב את הבית כמו שעזבת כשהייתי קטן
ותעלם לך כמו שנעלמת לאורך ילדותי יה אבא לדוגמא,כן תעשה את זה
בשקט,כאילו בלי שירגישו,כאלו בלי שתרגיש אשם,כאילו שאני ישן.
יעקב:למה אתה עושה לי את זה?
יוסף:עדין אגואיסט, למה אתה עושה לי את זה?,ומה איתי,אתה חושב
גם עלי?
יעקב:אני רוצה לעזור לך,אני אבא שלך, תן לי לעזור לך,לא בשבילך
אלא בשבילי,יוסף ,אני יכול לעזור לך, אני אקח חופש
מהעבודה,ניסע לחו"ל, נעשה חיים יחד.
יוסף: מאוחר מידי אני בן 16 לידיעתיך,אתה זוכר את זה?,אתה
מעולם לא זכרת מתי יש לי יום הולדת,עזוב מתנה לים ההולדת, רק
להגיד לי מזל טוב, רק להגיד לי "אני אוהב אותך",ועכשיו סגור את
הדלת אחריך ואל תפריע לעצמיך וגם לי, בבקשה.
אירוע:יעקב נמלט אל מכוניתו ונוסע משם.
אירוע:קלינקה .
דוק: נראה לי שגמרנו גם את היום, קח יעקב מטפחת.
יעקב:לא , אני רוצה להרגיש את הדמעות,דוק, אתה יודע שקל לי
יותר לבכות,קל לי הרבה יותר לבכות.
דוק:יופי זה עוזר לבכות,זה עוזר. מתי נתראה?
יעקב:בעוד יומים, אני הולך לספר לך משהוא מדהים,אתה תהיה
הראשון שתשמע על זה.
דוק:טוב שלום ולהתראות.
אירוע:יעקב הולך אל מכוניתו שם צליל עצוב ונוסע בוכה אל ביתו.
דוק:נמאס לי מהעבודה הזו,
אירוע:הדוק לוקח ממחטה ופורץ בבכי.
אירוע:קליניקה
דוק: מה חדש יעקב, בפעם הקודמת השארת אותי במתח על מה רצית
לספר לי.
יעקב: כל מה שאומר הוא ביני ובינך, אתה מבטיח?
דוק :כן יעקב, אני מחוייב לסודיות מוחלטת.
יעקב:רציתי לספר לך על עבודתי.
דוק:נראה לי שהיום יהיה יום קל לשנינו.
יעקב:אני לא בטוח ,אבל נראה.
יעקב:לאחרונה הצליחו מדענים למפות את הגנום האנושי לתוך מחשב,
ידעת על זה?
דוק:קראתי משהוא ,אבל לא הבנתי כלום.
יעקב: ובכן בגנים יש את כל התכונות החיצוניות,
הבריאותיות,הפסיכולוגיות של כל ייצור חיי, אתה איתי דוק?
דוק:כן, זה אפילו מתחיל להשמע מעניין.
יעקב:ובכן לאור כל מה שעברתי עם מות אבי והסבל הבילתי מוסבר
שחווה אבי לפני מותו ,החלטתי לנסות ולמצא את הגן המסויים אשר
מונע מאיתנו להתאבד גם כשאנו חולים,אבודים,כואבים  ואומללים,
איך זה נשמע דוק?.
דוק:מעניין, מעניין, אבל איך אפשר למצא דבר כזה?
יעקב: ובכן הקשב ושמע..
דוק:כולי אוזן.
יעקב:קצת רקע לא יזיק נכון דוק?
דוק:ודאי יעקב,כל מה שאתה אומר.
יעקב:לאחרונה הצליחו למפות את גנום האנושי לתוך מחשב, הכל
ברור?
דוק:אני מניח שכן.
יעקב:יש לנו עכשיו את התוכנה שאלוהים בנה למין האנושי,אתה
מבין?,יש לנו את התוכנה של אלוהים, מהרגע שהצלחנו למפות את
הגנום האנושי,אבל התוכנה כתובה בשפה שאנו לא מכירים, זה לא שפת
C או AVAJ זה שפה הרבה הרבה יותר מסובכת,זהו שפת האל, שפה
שמבוטאת בגנים, כל גן וגן מכיל תכונות של האדם עצמו.
דוק:נשמע מסעיר אבל מה אתה רוצה לגלות זה לא ברור לי לחלוטין?
יעקב:  חשבתי שזה יהיה מענין לאתר את הגן שאחראי להשרדות או
להתאבדות, הגיוני לא?
דוק:עד עכשיו כן.
יעקב:הגיוני גם להסיק שמי  שמתאבד הוא לא שורד וההיפך מי ששורד
בודאי שאינו מתאבד,נכון?
דוק:נשמע מענין מאוד,אבל אתה לא חושש שאתה נכנס לתחום בעייתי
באופן מוסרי?,תחום שאולי שייך רק לאל.
יעקב:אתה נשמע כמו הכנסיה בתקופת גלילאו שטען שכדור הארץ הוא
הסובב סביב השמש וגרם לכנסיה לרדוף אחריו, אבל אני חושב שהידע
הוא מתפקידו של החוקר.
דוק:תמשיך אני כבר לא יכול לחכות.
יעקב:ובכן השגתי מחבר שהוא גם פסיכיאטר את שמותיהם של 10 אנשים
שהמיוחד בהם שהם ניסו להתאבד לפחות 5 פעמים או יותר.
דוק:ומה אתה עושה עם זה.
יעקב:סבלנות בבקשה, השגתי גם את שמותיהם של 10 חברים שלי
מתקופת למודי שהיו החברותיים והעליזים ביותר,אגואיסטים ללא
תקנה,אוהבי חיים מובהקים,במילים אחרות השרדותיים.
דוק:אני מתחיל להבין..
יעקב:ביקרתי כל אחד בביתו  וביקשתי מכל אדם שערה אחת  בתמורה
להבעת תודה מצידי ומצד המדע, והם הסכימו ללא בעיות.
דוק:שערה אחת תמורת תודה נראה לי הצעה הגונה.אבל מה יש לך
לעשות עם שערה של אדם.
יעקב:ובכן דוק בעזרת מכשיר מיוחד אשר מחובר למחשב אישי הצלחתי
להעביר את כל מבנה הגן של כל אדם בעזרת השערה שנתן בידי, שכחתי
לומר לך בתחילה שהגנום של כל אדם נמצא בכל תא בגוף ואין זה
משנה תא  שנלקח משערה או מכף יד, דוק עדיין מעניין?
דוק:נשמע מטורף אבל כן מאוד מעניין.
יעקב:ובכן סוף סוף היה לי מיפוי של כל אחד ואחד מהנבדקים אשר
היו שייכים לאחת משתי הקבוצות השרדותיים או אובדניים, מה אתה
אומר דוק?.
דוק:המשך בבקשה.
יעקב:ואז כתבתי תוכנה פשוטה, אשר מחפשת אפיון דומה בין כל
האובדניים, אבל איפיון שונה בין כל ההשרדותיים
דוק:לא מבין.
יעקב:הנחתי שכל האובדניים יש להם את אותו גן מסויים ולכל
ההשרדותיים חסר הגן או להיפך.
דוק:שמע אני מתחיל לפחד, ומה גילית.
יעקב:המחשב רץ  23 ימים ולא מצא כלום, אתה מתאר לעצמיך, 23
ימים שהמחשב לא מוצא מכנה משותף בין כל האובדניים, או מכנה
משותף בין כל ההשרדותיים, אבל שוני משמעותי בין אובדני
והשרדותי,מה אני אגיד לך במשך 23 ימים אני יושב מול המחשב לא
מתגלח ,לא מתרחץ רק יושב וחולם.
דוק:ומה קרה אחרי היום ה-23?.
יעקב:המחשב גילה את הגן הדומה  בין האובדנים,דומה בין
ההשרדותיים אבל שונה לחלוטין בין שורד ומתאבד.
דוק:ומה עשית עם זה?
יעקב:מדובר בגן 6739,אשר אני גם מכנה אותו הגן האסור,אתה יודע
למה?
דוק:בודאי שלא.
יעקב:ביום שגיליתי את הגן חלמתי חלום שנראה לי ממש אמיתי, אתה
יודע מדוע?
דוק:לא.
יעקב:לאחר שהתעוררתי זכרתי את החלום מתחילתו ועד סופו.
דוק:חלומות לא זוכרים.
יעקב:זה בדיוק, חלום לא זוכרים, וזה מה שמוזר.
דוק:ומה  חלמת?
יעקב:תוך כדי שינה לפתע אני רואה אור גדול, ומבעד לאור יוצא
אדם גבוה מאוד עם זקן ארוך ועיניים מוזרות יוקדות וגדולות
ומבטן חודר וחוקר.
והאדם פונה אלי במבט כועס וזועם  ומצווה עלי להפסיק מיד את
המחקר. ברור שנבהלתי, והייצור המשיך שאני נוגע בסוד קיום
החיים,  וגילוי הסוד יביא  למוות לי וליקירי והכל תוך יסורים
ובזמן קצר,אין מחילה למגלה סוד הקיום,סיים ואז נעלם.
דוק:נשמע מוזר אבל אולי בכל זאת זה חלום?
יעקב:לא, בנוסף לכך שזכרתי את החלום,כשהתעוררתי גליתי סנדל בד
בחדר שינה, סנדל עם חוטים,סנדל שאותו נעל הייצור מהחלום,
בקיצור סנדל תנכי,סנדל מתקופת התנך.
דוק:נשמע מוזר, תגיד לקחת איזה סם הזיות אל.אס.די או משהו?
יעקב:לא דוק,אני מאוד מאוד רציני.
דוק:המשך מה עשית לאחר מכן?
יעקב:בתחילה נבהלתי ,אבל חלום נוסף שחלמתי גרם לי לרצות להמשיך
במחקר.
דוק : ומה היה החלום הנוסף ששכנע אותך להמשיך?
יעקב :חלמתי חלום נוסף על אבא שלי ,חלום שגם אותו זכרתי
מתחילתו ועד סופו, וגם שם כשהתעוררתי גיליתי את משקפיו של אבי
,משקפיים שהיו בשימושו בתקופה שהיה חיי ונקברו איתו במותו.
דוק: ספר מה היה החלום.
יעקב:בחלום הופיע אבי  כמו שרציתי לזכור אותו, האב  דיבר
בהתרגשות ונראה מעט במתח  וכך אמר..
האב:אני רוצה לספר לך בני את תחושתי לפני מותי ובכן, שכבתי
במיטתי הכאב היה חד וכואב להחריד,חיפשתי את נפשי למות ומותי לא
בא,תבין יעקב,ביקשתי את נפשי למות אבל לא הייתי מוכן להרוג את
עצמי, אבל, ככל שהכאב גבר הצורך לחיות פחת, כשהכאב ממש הפך
להיות בילתי נסבל, רציתי למות יותר ויותר,אבל למרות הכאב  יש
תחושה בילתי ברורה  שהבחירה להתאבד היא ברירה אסורה, אין
אופציה להרוג את עצמיך, יש רק רצון  למות וזהו . פעם ניסיתי
להפסיק לנשום ולמות,כן להתאבד, עצרתי את נשמתי הנחתי כר על
ראשי והמתנתי למוות אבל כשחשתי שהאויר נגמר זרקתי את הכר הצידה
ונשמתי ונשמתי כשאני מעודד את הראות לנשום חזק יותר, ואז
לראשונה חשתי הקלה קטנה בכאבים, הצורך לחיות עלה על כל כאב
שהיה לי. אבל יעקב בני, אסור לי לדבר איתך יותר על הנושא הזה,
חל איסור מוחלט לדבר על המוות ולכן להתראות בקרוב,וכן אל תפסיק
את המחקר שלך,אל תפסיק,יהיה מה שיהיה,ואז הוא נעלם.
דוק:הוא אמר להתראות בקרוב, הרי אתה בן 45 ועדיין צעיר.
יעקב:זה מה שהוא אמר.
דוק:טוב זה רק חלום, ישנם המאמינים שחלום על מוות קרוב ,מבשר
על אריכות ימים.
יעקב:אולי אמונות תפלות, אבל נראה לי דווקא שאבי צדק.
דוק:עזוב אותך, אף אחד לא יודע את יום מותו.
יעקב:תמתין לסוף הספור , נמשיך, בסדר?
דוק:כן, יש עוד הרבה?
יעקב:כן,אתה מוכן?, אני מתקרב לשיא.
דוק:עוד לא הגעת?, תן לי לבטל את כל הפגישות להיום,המקרה שלך
הופך להיות מעניין מרגע לרגע.
יעקב:תודיע על הביטול ,אני אחכה.
אירוע:דוק מודיע למזכירה  וחוזר ליעקב.
דוק:תמשיך.
יעקב:הייתי צריך לחשוב כיצד להמשיך בנושא, ואכן לאחר זמן לא רב
החלטתי לעשות מעשה קיצוני  שיסביר את הגן האסור,לא תאמין מה
עשיתי.
דוק:דבר כבר.
יעקב:החלטתי לפתח כדור שיבטל את השפעת הגן האסור.
דוק:מה אתה אומר ,החלטת לשנות את התוכנה שהשם יצר לבני האדם?
יעקב:כן, אבל רק את הגן האסור.
דוק:אתה מבין למה זה עלול לגרום?
יעקב:כן, זה עלול להרוג,אבל לפחות נבין מה התפקיד של הגן,
אינשטין אמר שתפקיד המדען לנסות להבין את שיצר האל,לפחות את כל
שאפשר להבין, ואת זה אני מנסה לעשות.
דוק:תמשיך לספר.
יעקב:החלומות המפחידים המשיכו כל יום, הייתי מתעורר שטוף זיעה
ומבוהל,אחרי כל חלום תמיד זכרתי את החלום ובנוסף השאירו לי
מזכרת כדי שאדע שזה לא ממש חלום אלא מסר חשוב, אבל אני מיד
הייתי קם,שוטף את פני מסתדר , ומיד יושב ושוקד על יצירת  הכדור
הנ"ל.
דוק:תזכיר לי איזה כדור?
יעקב:כדור שיבטל את הגן האסור,גן 6739.
דוק:איך אפשר לבטל גן?
יעקב:כמו בתוכנה,כשיש לך פונקציה של תוכנה אתה יכול לשנות את
הפקודה לפקודה שלא תבצע כלום, אנו קוראים לפקודה הזו "לא
פעולה" או  באנגלית "PON".
דוק:נשמע מגניב,מה הלאה.
יעקב:לא שיתפתי אף אחד בנושא המחקר,ידעתי שאין סיכויי שיאשרו
לי מחקר שקשור לגן האובדני או הגן האסור,תאר לך איזה רעש היו
עושים כל הגופים הדתיים אם הייתי רוצה להתעסק עם הנושא הזה.
דוק:ברור,מה הלאה.
יעקב:אחרי כ-3 חדשים היה לי "10 כדורים" שלצורך זיהויים יצרתי
אותם בצבע אדום,סוף סוף היו ברשותי 10 כדורים אדומים שמבטלים
גן 6739 גן המתקרא ה"גן האסור".
דוק:במקומך הייתי זורק את הכדורים האלה.
יעקב:אני ממשיך,בבקשה תן לי לגמור.
דוק:הלאה.
יעקב:החלטתי לבדוק את הכדור בתנאי מעבדה, ולכן חשבתי שהכי
מתאים לבדוק את הכדור על עכברים. בבדיקה מהירה גיליתי שגם
לעכברים יש את הגן הזה באותה צורה כמו אצל בני האדם,אתה מאמין
שהגן האסור קיים באותה צורה אצל כל צורות החיים שבדקתי,ללא
שינוי וללא הבדל.פשוט אותו מופע גנים לכל ייצור חי אותו
פונקציה בשפת אנשי מחשב.
דוק:מה עשית עם העכברים?
יעקב:לקחתי  10 עכברים חילקתי אותם ל-2 קבוצות,כל קבוצה של 5
עכברים,החלטתי שקבוצה ראשונה תקבל כדור אדום וקבוצה שניה לא
תקבל כלום,במילים אחרות הקבוצה השניה תהיה קבוצת בקורת..
דוק:רגע,אתה רוצה לספר לי שנתת  להם כדור אדום שישנה את הגן
האסור שאת מספרו אני לא זוכר?
יעקב:כן, ממש הכנסתי כדור לכל צלחת מזון של כל עכבר מהקבוצה
הראשונה.
דוק:ומה קרה.
יעקב:החמישה בקבוצה השניה ללא כדור המשיכו להתגלגל בגלגל
המסתובב כשהתעייפו אכלו מעט ואז חזרו להתגלגל, אתה יודע למה
אני מתכוון?, הגלגל שלא מוביל אותך לשום מקום.
דוק:מה שמענין זה הקבוצה השניה.
יעקב:אכן, זה מה שהיה מענין, העכברים  בקבוצה הראשונה  ירדו מן
הגלגל התחככו עכבר בריעהו לפתע החלו לפגוע אחד בשני, אבל
המלחמה בניהם לא הייתה מלחמה, הם לא צווחו כמו שעכברים יודעים
לצווח במלחמה, הם חבטו ונשכו אחד את השני בשקט, ויותר מזה  היה
אפילו סדר, כל עכבר היכה בזמנו לפי הסדר, כל עכבר היכה
בתורו,אף עכבר לא קופח, אבל היה דבר מוזר בכל זה.
דוק:מה היה מוזר, יעקב?
יעקב:העכברים לא ניסו להגן על עצמם הם חשפו את גופם לחלוטין
בזמן שננשכו, ותוך כ-10 דקות שכבו כל 5 העכברים מתים וזבי דם
ללא יוצא מן הכלל.
דוק:נשמע מפחיד.
יעקב:שאלתי את עצמי מה קרה, האם הם התאבדו?, או אולי מתו
מתופעה אחרת ביולוגית שקשורה בגן החסר, הגן האסור.
דוק:נכון, אי אפשר להסיק שום מסקנה  עד עכשיו, למרות שזה נשמע
ממש מפחיד.
יעקב:נכון,וזה מה שחשבתי , ולכן החלטתי להתקדם הלאה.
דוק:בשם אלוהים, לאן?
יעקב:החלטתי לבדוק את הכדור האדום על כלבי דוגי.
דוק:למה עליו?
יעקב: למה שהכלב היא חיה אינטליגנטית, יכול הייתי ללמוד הרבה
יותר עליו מאשר על העכברים.
דוק:ומה עשית לכלב?
יעקב:שמתי לו כדור אחר במזונו.
דוק:כמו לעכברים, כדור במזון?
יעקב:כן. שמתי לו כדור אחד מרוסק בתוך נקניקיה שידעתי שהוא כל
כך אוהב.
דוק:ומה קרה לכלב?
יעקב: אחרי כמה דקות הוא התחיל להתנהג באופן משונה. הוא הפסיק
לנבוח והפך להיות אדיש. ניסיתי לבדוק את התנהגותו וירדתי איתו
אל החצר, הוא הלך לאט לאט ממש באדישות, ואפילו לא נבח על
חתולים, משהו בילתי ברור התרחש עימו.
דוק:ומה קרה אז?
יעקב:המשכנו ללכת, ליטפתי אותו קלות והוא לא נענה הוא פשוט
התעטף בשתיקה  ולא הגיב,לא לי ולא  לסובב אותו.
דוק:רק לשם הענין, אין לך שום אפשרות להחזיר את הגן חזרה
לתפקודו?
יעקב:לא, עדין לא.
דוק:ומה עם הכלב?
יעקב (בבכי): תוך כדי הליכה איתי לפתע הוא החל להתחכך בי
באהבה, ליטפתי אותו בחיבה, הוא הביט בעיני ולפתע זינק לעבר
מכונית נוסעת תוך נביחות מוזרות שלא שמעתי מעולם, נביחות שימחה
של כלב, עכשיו אני מבין שהוא בעצם נפרד מימני,
ואז הוא נדרס, רצתי אליו והרמתי אותו, הוא פתח את עיניו ליקק
אותי חלושות ביד ואז תוך כדי נענועי זנב הוא נפטר.
דוק:יעקב תרגע, יעקב, אפוא שאר הכדורים? תזרוק אותם מיד,תשמיד
אותם, אנחנו לא צריכים אותם, אסור לנו לגעת בהם, יעקב,יעקב
אפוא הכדורים?.
יעקב:תרגע, תן לי להמשיך בבקשה, מיד אחרי שזה קרה, אחרי
שאיבדתי את הכלב החלטתי שבאמת הכדורים מסוכנים,כן באותו רגע
שהכלב נדרס הבנתי שהכדורים מסוכנים, וחשבתי שאסור לי להמשיך עם
זה יותר, החלטתי שמספיק השקעתי שנים במחקר, שנים שהיו על חשבון
משפחתי, שנים שאולי בגללם לא הבחנתי בהדרדרותו של בני
לסמים,בגירושי ובכלל בחיי עד אז, ואז קיבלתי החלטה לטפל בבני
בכל מחיר, לחפש את בני ולטפל בו למען יגמל מן הסם.
דוק:החלטה טובה , יופי יעקב המשך.
יעקב:ביררתי אפוא יעקב יכול להיות ,הסתובבתי בכל מיני מקומות
שמסוממים וחסרי בית הסתובבו שם, ולבסוף מצאתי אותו כשהו חלק
מהם.(יעקב בוכה).
יעקב:הוא שכב על ערימת קרטונים, מלוכלך ומדיף ריח מסריח ריח של
פחי זבל,הוא היה מכוסה בפצעים מוגלתיים נראה רזה וחולה,
התקרבתי אליו וניסיתי להרים אותו, הוא פתח עיניים שהיו אותם
עיניים שזכרתי כשהיה בן 5, אותם עיניים טובות,סקרניות ,עיניים
שנראו מתחננות כאשר הוא ביקש שאקרא לו סיפור, ואז הוא אמר לי
בשקט..
יוסף: מי אתה?, אתה נראה לי מוכר, יש לך קצת כסף בשבילי אני
צריך לקנות קצת סם.
יעקב:יוסף, באתי לקחת אותך,אני אבא,אני אביך,אתה בא איתי.
יוסף:אבא?, איזה אבא?,ממתי יש לי אבא?,אין לי אבא. אתה רוצה
שאני אקרא לך אבא?,כן, אז תן  לי קצת כסף  כדי שאקנה את מה
שאני צריך, ואז תעוף לי מן העיניים, אבא יקר.
יעקב:יוסף, בוא איתי, אנחנו יכולים לנסות להציל אותך, תראה
אפוא אתה חיי,תראה איך אתה חיי,יוסף, פתח את העיניים, פתח את
האף, תריח אפוא אתה נמצא, יוסף בוא יחד ננסה,אנחנו מסוגלים
,אנחנו יכולים,אנחנו נצליח.
יוסף:מאוחר אבא, אני גמור, אני עומד למות ואני רוצה למות בכיף,
אבא תן לי כסף לקנות סם כדי למות מאושר, אבא תעשה משהו אחד טוב
בחייך.
יעקב(בדמעות):יוסף,טעיתי,לא הייתי אבא טוב כמו שרצית,וגם אני
עשיתי טעויות,נכון הזנחתי אותיך,לא נתתי לך חום,אבל באמת שלא
ידעתי שתגיע למצב כזה,מעולם לא חשבתי  שתגיע למצב כזה,סליחה בן
על העבר,סליחה על הנטישה,אבל יוסף,תן לי הזדמנות לפצות אותך,תן
לי להיות אבא כמו שאתה ואני רוצים,ניתן עדיין לכפר על
העבר,יוסף ננסה ,אם לא נצליח תמיד תוכל לחזור אל הרחוב,אל
הייאוש,אל המוות אותו אתה מביא על עצמיך.
יוסף:מילים,מילים, אבא , ובעצם אני מעדיף לקרא לך יעקב,כן יעקב
זה קל יותר,אבא ,לא קל לי להגיד, ובכן יעקב,יש לך 2 אפשרויות,
אפשרות אחת שתשאיר לי מעט כסף כדי שאחזור להרגיש טוב,אפשרות
אחרת שתעוף לי מן הפנים ותעלם לי לעשר שנים נוספות,אני באמת לא
צריך אותך,אתה לא רואה,תראה איך אני מסתדר יפה בלעדיך.
תיאור:יעקב מנגב את דמעותיו מביט בדוק במבט מטורף מעט ואומר:
יעקב:דוק, באותו רגע ידעתי שזה חסר סיכויי להצילו, פשוט לא
ניתן לעשות דבר,חשתי אשמה על הקורה עימו, אשמה גדולה וחזקה,
אשמה של אבא שנטש את בנו בגיל צעיר,נטש את בנו בגלל חולשתו
וחוסר רצונו להתמודד,והגרוע ביותר,אב שנהנה הנאה מרובה מאז עזב
את ביתו,אב שחגג עם חברים, אב שידע נשים יפות וחתיכות, אב
שיכול היה לחגוג ולא נתן לצער בנו לפגוע בהנאתו.
תיאור:יעקב חוזר לפגישה שהייתה עם בנו.
יעקב(ביאוש ובבכי חרישי):טוב יוסף, אני מבין את מה שאתה אומר,
ובכן אני אתן לך משהו שתאהב, משהו שיעשה לך טוב, משהו שיעשה
אותך מאושר, אתה תבוא איתי הביתה ושם אני אתן לך כדור
אדום,כדור שיעשה לך טוב יותר מכל הסמים שאתה לוקח,כדור יותר
חזק מהירואין ומקוקאין גם יחד, ואתה יוסף שלי, תגמול לי בזה
שתקרא לי אבא,כן,תקרא לי אבא,למרות שזה קשה לך,ואז תחבק אותי
בחום כאילו אתה אוהב אותי,כאילו אנו משפחה ,כאילו אנחנו בן
ואב,  ואז תתן לי לספר לך סיפור שרציתי לספר לך כשהיית בן 5,
כן יוסף גם אני אהבתי את הסיפור הזה,הסיפור על "דוגי" לא בעצם
הסיפור הוא  "לסי חוזרת הביתה",  ואז כשאספר לך נבכה יחד,כן
יוסף נבכה אני ואתה ,כמו שאתה בכית שעזבתי את הבית וכמו שאני
בכיתי שראיתי סרט על "לסי חוזרת הביתה",כן יוסף,כן מותר לך
לבכות גם מסיפור וגם מסרט, לא חייבים לחנוק את הרגשות,כן,בכי
כן יכול לשנות,כן גם הקלה ריגשית היא תוצאה חשובה של
בכי,לידיעתך, אמא יקרה, אפשר גם לבכות בכי של אב ובן, בכי
שיחזיר אותנו יחד לתמיד,ממש לתמיד כמו שאמי אמרה ש"תמיד זה עד
המוות".
יוסף:כן אבא, כן, העיקר שתיתן לי כדור אחד אדום, אבל  אני לא
חוזר לחיות איתך,אינני מרגיש שאתה אבי,אתה  זר לי,לעולם לא
אוכל להתרגל אליך, כאן מקומי,כאן נמצאים חברי ומשפחתי,כאן
ביתי,כאן אני מרגיש מתאים.
יעקב:אני יודע יוסף, אל תהיה מוטרד יותר, הכדור כנראה יפסיק את
כאבך.
יוסף:טוב אבא, טוב בוא הביתה, אפוא בעצם אתה גר?
דוק:אני לא מאמין, נתת לבן שלך כדור אדום השתגעת?
יעקב:כן נתתי לו. אבל אל תקדים את המאוחר, הגענו הביתה, היה
ערב שקט, הלכנו מחובקים ושרתי לו שיר שנהגתי לשיר לו שהיה בן
5, הוא התהלך בקושי ,ממש גררתי אותו, הבאתי אותו הביתה, הכנסתי
אותו לאמבטיה ורחצתי אותו כאילו היה בן 5, כשהוא היה עירום
ראיתי עד כמה הוא רזה וחולה וידעתי שזה המרשם הטוב ביותר לבני,
המרשם שאמור להפסיק את כאבי בני.
דוק:אבל מה איתך, איך תוכל לחיות עם זה?
יעקב:סבלנות,סבלנות, הסיפור עוד לא נגמר.
יעקב:יוסף נשכב על המיטה, הוא רעד מסיבה לא ברורה, כיסיתי אותו
בשמיכה עבה והוא נרגע.
 ואז בזמן שהסתכלתי בעיניו והוא בעיני, הוא ביקש את הכדור
האדום.
דוק:קשה לי לשמוע את זה אני הולך להביא שתיה חריפה.
יעקב:תביא מהר, היום אני חייב לסיים את הפגישות איתך.
דוק:לא שמעתי מה אמרת?
יעקב:לא חשוב, תביא גם לי שתיה חריפה, עדיף טקילה והרבה,אני
זקוק לזה.
יעקב:נתתי לו כדור אחד אדום,הוא החזיק את הכדור בידו,תחילה
בהיסוס,הוא העביר מבט בוחן בעיני,הייתה לי תחושה שהוא
מבין,ואני השפלתי מבט,הוא היסס,ואני הפצרתי בו לשתות,ממש
ביקשתי שישתה את הכדור,ואכן  הוא שתה את הכדור במהירות רבה.
יוסף: אבא, עכשיו אתה יכול לספר לי, מה יש בכדור. אני מרגיש
פחות מבולבל פחות אבוד.
יעקב:אני ממש לא יודע, אני יודע שהוא מפסיק כאבים חזקים מאוד,
כאבים פיזיים וכאבים של רגש.
יוסף: אבא ,אני אוהב אותך מאוד, ותמיד אהבתי,הכל היה רק
כעס,כעס על שעזבת אותי,עזבת אותי כשהייתי כל כך זקוק לך,אבא
אתה הכי חשוב לי,אבא אני מאוד מאוד אוהב אותך,עכשיו אפילו יותר
ממקודם,אבא אתה אבא טוב,אין אבא אחר שהיה נותן כדור כל כך טוב
לבנו,כדור שמפסיק כאבים שמפסיק התייסרות של שנים תוך דקות,אני
אוהב אותך מאוד,אבא.
יעקב:בני היקר, סוף כל סוף אני שומע את המשפט הזה.תגיד את זה
פעם נוספת,יוסף בני,בבקשה.
יוסף:אבא תמיד אהבתי אותך ותמיד חשבתי עליך.אני לא מבין למה
כעסתי עליך כל כך הרבה,אבא,ולמה הכעס נמשך כל כך הרבה שנים?
אבא אתה נראה כל כך מבוגר,כל כך זקן,כל כך חלש,אבא תגיד לי,
אתה מיואש?,אתה לבד?, אתה חולה?,אבא שמור על עצמיך,סע
בזהירות,אתה לא סובל,נכון?
יעקב:כבר לא,אני מרגיש שהכל הולך להיות בסדר,הכל הולך להיות
בסדר..
יוסף:כן, גם אני מרגיש יותר טוב,אבא.
יעקב: יוסף , אני רוצה  לספר לך את הסיפור שלנו,סיפור שלא
סיפרתי לך כשהיית ילד,אתה יודע למה לא סיפרתי לך את הסיפור?
יוסף:למה לא סיפרת לי אם זה סיפור יפה כל כך?
יעקב:כשאני מספר את הסיפור הזה אני בוכה,בוכה כל הזמן,רק
בוכה.
יוסף :זה בסדר,היום מותר לנו לבכות נכון אבא?
יעקב:בכפר קטן היה אדם זקן שלא היה לו כלום חוץ מכלב קטן, כלב
שהאדם הזקן קרא לו לסי, ולסי הייתה קשורה קשר חזק לאדונה, היא
ליותה אותו לכל מקום, ישנה איתו ועזרה לו לחצות את הכביש, עד
שפעם אחת גנבו את הכלב לאדון הזקן, הכלב נסגר בתוך כלוב, והכלב
לא אכל ולא שתה ורזה ורזה כי התגעגע לאדוניו,ואז הוא ברח דרך
מאוד מאוד ארוכה עד שהגיע לבעליו, אבל בעליו היה מאוד חולה
והוא מת, והכלב לא יכול היה לחיות בלי בעליו ולכן הוא החליט
לשמור על הקבר של בעליו עד שגם הוא מת (יעקב בוכה לפתע בכי
רב)
יוסף: מותר לך, אבא  לבכות, מותר לך(יוסף מנגב לאביו את
הדמעות).
יעקב:בן, אתה לא חוזר לסמים?
יוסף: לא, אני לא חוזר.
יעקב:בן אתה נשאר כאן,יחד איתי?
יוסף:לא אבא, אני הולך למקום אחר, מקום טוב יותר.
יעקב:אני יודע, אני יודע, אתה יודע מה נתתי לך?
יוסף:לא יודע, אבל אני מאושר, ואני אוהב אותך ואת אמא ואת
כולם, אבא אני מצטער שאתה עצוב, אני מצטער שאולי תהיה יותר
עצוב אבל על תשכח שאני סוף כל סוף מרגיש מאושר.
יעקב:אני מצטער שעזבתי את הבית ופגעתי כל כך בך.
יוסף:כן זה כאב, אבל לא יותר, אין יותר כאבים.
יעקב:בן,אתה צריך משהו?
יוסף:לא, למקום שאני הולך הכל חינם, לא צריך כסף שם, שלום אבא.
שמור על עצמיך, תודה על הכדור האדום ,זה עזר לי מאוד.
יעקב:בוא אלווה אותך אל הדלת, להתראות במהרה בן, להתראות.
יוסף(מחבק ומנשק את יעקב):כן אנחנו נתראה כנראה.
יעקב:הפרידה לתמיד,נכון יוסף.
יוסף:כן הפרידה לתמיד.
יעקב:אמי אמרה, שהתמיד זה  עד המוות.
יוסף:כן אבא,שמור על עצמיך, ואל תכאב על מוות שמביא הקלה.
יעקב:לא אכאב,שלום,שלום יוסף בני.
יוסף:כשאמות אבא,תדע שזה לא בגלליך,אין לך אשמה אם אמות.
יעקב:נכון,יוסף,זה לא אני זה אתה,אני רק קצת עזרתי לך.אני רק
קצת פיציתי אותך על ילדותיך.
יוסף:כן אבא,פיצית אותי,אין יותר כעס,יש רק השלמה ואהבה רבה
אליך.
יעקב:תשאר עוד קצת.
יוסף:לא יכול,אני ממהר,אני חייב עכשיו ללכת,אני חייב.
יעקב:להתראות אהוב,בהצלחה,בהצלחה.
אירוע:קלינקה.
דוק:עכשיו הוא מת, נכון?
יעקב:כן, כשעה אחרי שיצא, הוא עלה לבנין רב קומות והתאבד
בקפיצה.
דוק(בקול בוכים): יעקב איך יכולת לעשות את זה?
יעקב: יכולתי רק שהבנתי שגם אני אקח את הכדור האחרון האדום.
דוק:רגע, היו לך 10 מהם 5 לעכברים אחד לכלב אחד ליוסף נשארו
שלוש.
יעקב:אחד שלחתי בדואר לאישתי מלכה, כתבתי לה שנתתי כדור אדום
ליוסף כדי להפסיק את הסבל, כתבתי לה שלאחר מות בן , אין שום
יכולת להתגבר על הכאב,מות בן זה סוף העולם,סבל שלא נגמר אף
פעם,סבל לתמיד עד סוף החיים,ולכן אם יקשה עליה מאוד  גם היא
תוכל לקחת מהכדור הזה.
דוק:מה עם עוד 2 כדורים?
יעקב:כדור אחד לקחתי מיד לאחר מותו של יוסף, והכדור האחרון
שלחתי אתמול לאימי הזקנה, אימי לא תוכל לשאת את מותי, הסברתי
לה שכל הלוקח את הכדור ימות ללא פחד.
דוק:מתי לקחת את הכדור?
יעקב: ממש לפני שנכנסתי אילך.
דוק:מה אתה מרגיש?
יעקב: ובכן אספר לך בקצרה..
יעקב:ישנו משפט שאומר "אין גאולה עבור כל מי שסובל מעצמו-פרט
למוות מהיר". ובכן המשפט מסביר את התחושה..גן 6739 או הגן
האסור הוא גן התקווה וגם גן האופטימיות, אתה מבין, מיד לאחר
לקיחת הכדור האדום אתה מתרוקן מכל תקווה ומכל אופטימיות, למעשה
אתה הופך להיות רציונלי, אתה מבין את גילך,מצביך,עתידך,עתיד
משפחתיך,בריאותיך,צרותיך וכאבך  ובעצם הכל.
ואז כאשר הגן באסור מתבטל אז אופצית ההתאבדות קיימת,לא תאמין
עד כמה החיים נראים חרה ללא הגן, אנחנו ממש חיים בעולם
מחורבן,עולם בילתי אפשרי ללא הגן האסור. הרי זה ברור שעדיף
למות מאשר להתמודד עם מות בן, ועדיף לבן למות מאשר לשאת את
הכאב שהוא נושא מגיל 5 עקב גירושי הוריו והדרדרותו לסמים, והרי
עדיף לכלבי למות מאשר להיות כלב האוכל מצלחת מסריחה אוכל
מסריח, והרי עדיף לעכברים למות מאשר להיות חיות מעבדה ,  הרי
זה  ברור ללא הגן האסור שהמוות עדיף בנסיבות הקיימות.
דוק:יעקב למה אתה חיי?, הרי לקחת כדור אדום.
יעקב:אני מדען ולפני מותי רציתי לספר לך על הגן האסור,לדעתי
הגן חשוב ויוכל להועיל למין האנושי, ובכן אל תשכח, גן 6739, כל
מדען יבין,אם תרצה תפרסם את סודי,ואם תעדיף לא לפרסם זה גם
בסדר במילא אהיה מת.
דוק:מה אתה הולך לעשות עכשיו?
יעקב:להתאבד במהרה.
דוק:אל תעשה את זה, בו ננסה לטפל בזה.
יעקב:לא מעונין.
דוק:אני לא עוזב אותך.
יעקב:למה לך לראות אדם מת,זה מפחיד,זה מדכא.
דוק:אני הולך איתך.
יעקב:בו ניסע במכונית שלי, אבל אתה תנהג.
דוק:כן יעקב אני אנהג.
יעקב:לאן אתה נוסע דוק?
דוק:אני נוסע לבית החולים, לא אתן לך למות עכשיו, זהו תפקידי.
יעקב:חבל לך על הזמן,ללא הגן הזמן קצוב.
אירוע: הם נוסעים דקות מספר ובהגיעם לכביש סוהן, יעקב פותח את
הדלת וזורק את עצמו אל הכביש הסוהן, מכוניות נוספות פוגעות
ביעקב.
דוק מביט בגויה של יעקב ובוכה חרישית..

אירוע:קולו של יעקב נשמע כאילו מהשמים
יעקב:קפצתי מן המכונית וחשתי כאב גדול ועצום, לפתע נשמעה צפירת
אמבולנס ואני ביקשתי שיעזבו אותי במנוחה, רציתי למות, מישהו
התקרב אלי ובדק לי דופק, לאחר  שניות הוא אמר  "אין דופק,הבן
אדם מת", הם כיסו אותי בשמיכה. הופתעתי שהמוות לא גורם לניתוק
מידי ,ולפתע זה מתחיל,חיי חולפים מנגד עיני, ואני רואה באופן
ברור ומציאותי את עצמי את  יעקב,ילד קטן הגדל עם אם ואב, ואני
גדל וגדל והאם והאב גדלים איתי ואינם מתים, ואז אני נישא למלכה
ושנינו חיים באושר ושמחה ואז נולד יוסף הקטן ואנו מגדלים אותו
יחדיו באהבה ובהשקעה מרובה, אנו יושבים יחדיו,מדברים וצוחקים
ומאושרים מכל רגע יחדיו, יוסף גדל וגדל,והופך מילד לנער ומנער
לגבר בריא המתעסק במדע ובספורט ולא בסמים..ואז אני מבין כי
המציאות מיופה, משהו המזכיר  הענות לבקשתו  האחרונה של המוצא
להורג, ולפתע אני שוכח את הכאב, העבר נמחק ושונה ומה שנמצא
בזיכרון זה רק המציאות שהוחלפה, מציאות של אושר ושמחה. ואז אני
שומע שיר מוזר שנשמע בערך כך:"שן ,שן והרגע, אתה עכשיו אדם
מאושר, הפרד עכשיו מעבריך,שכאילו לא היה קיים, אמור שלום
למשפחתיך, אשר קיימת רק בזיכרוניך, היום הוא יום קיצך, בעוד
רגע תבוא אל המנוחה.." .
נפרדתי ממראה המשפחה: "היי אבא יקר, מצטער שלא היה לי כדור
אדום בשבילך" והאב נעלם ,"שלום אמא מסורה,היית לי אם כה טובה"
וגם האם נעלמה, "היי יוסף בן יקר,כאביך החד אל ליבי חדר" ואז
יוסף נעלם , ואז חש תי בחשיכה ברוכה ונרדמתי מיד והפעם שינה
ללא חלומות, שינה ללא מחשבות, שינה ממש עמוקה ומתוקה...
ואז התעוררתי כתינוק אחרי זמן לא מוגדר, פקחתי את עיני ונבהלתי
מאוד, מיד פרצתי בבכי רב,להפתעתי,אישה בשנות השלושים לחייה,
אשה נאה  חיבקה אותי אל חיקה , ואז היא פשטה את חולצתה ,
והעבירה אלי את שדה, פי נמשך אל חזה, ומיד חיפש את הפיטמה,
ואכן כשנמצאה, החלה להמצץ בשקיקה ,הסתכלתי אל האשה, שבאופן
מפתיע , מספקת לי מזון בחינם. אבל כל המספק לי מזון יבורך,
ואליו אהיה קשור בקישרי משפחה...ולגבי הגן האסור,הוא אל גופי,
מחדש קשור.