ויעש את שני המאורות הגדולים
את המאור האחד לממשלת היום
ואת המאור השני לממשלת הלילה
ואת הכוכבים.
היו הייתה שמש
(ואכן למאור הגדול נדמתה)
הפצעתה העבירה רטט
דמדומיה-חלל.
את הלוע מספקת
באדי לבתה הבוערת
אך עם גווני הארגמן,
עת המסך הורם
מבעבעת
כוויות מחוקקת.
הירח לעולם לא שוקע
גם כשהלילה התחלף ביום
רק צורתו הקעורה מאתמול
נדמית כה שלמה הלום.
גם כוכבים ללילה ידעתי
אלו שזהרו אתמול
מקומם לא יכירני פתאום.
טרשים חרוכים הם הארץ
והארץ הייתה תהו ובהו
עת למפץ הגדול.