יולי לוי / פזורה על מזבח |
את השמש כיבית לי כמו שלהבת דקיקה,
ואני פזורה על מזבח, תחת כיפת השמים,
הרוח שאתה נושף לי קרירה - נעימה.
אני יודעת שבבוקר כל שישאר:
הקורבן, הרוח, החושך, והצלקות.
אך הלילה אתה סוגד לי,
כיאה לקורבנות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|