|
פעם בשבועיים - שלושה אני יוצאת לנשום את הים.
אני זקוקה לזה בערך כמו שמעשנים זקוקים לסיגריה,
או כמו שמכורים משתמשים בסמים.
פעם בשבועיים - שלושה אני אוכלת חפיסת שוקולד.
אני משתמשת בזה כמו שמסיימים לקחת תרופה כי
נשאר - למרות שבריאים. כמו שרבים קצת אחרי שמשלימים.
פעם בשבועיים - שלושה אני חייבת לברוח מתוכי.
אני חייבת את זה כמו שטרום מתאבדים ממשים את החבל
לפני התליה. כמו שקופצים מביטים מטה
לפני הנפילה. בטח זה כמו ש-
אני יוצאת לנשום את הים. |
|
|
"דה, נייט,
ספסיבה חרשו"
בוליביה מתקשרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.