אני לא מאמינה באהבה.
ולא משנה מה תגידו לי בשביל לשנות את דעתי, אני לא מאמינה
באהבה.
תפסיקו לנסות לגרום לי להרגיש יותר טוב, לומר ש"גם לך זה יקרה
מתישהו" כי זה לא יקרה! אני יודעת.
אני יודעת שזה לא יקרה.
אולי פשוט זה לא מגיע לי, להתאהב... אבל בעצם, מה עשיתי שהיה
כל כך רע- עד שזה לא יגיע לי בכלל?

כולם מסתובבים סביבי מאושרים, זוגות-זוגות , כמו איזה תיבת
נוח.
כולם מאוהבים, כולם מאושרים - ורק אני לבד, עצובה.
איך זה שכולם מוצאים אהבה כל כך בקלות וכל כל מהר, ואני...
מחפשת כל כך הרבה זמן ולא מוצאת? ובחיפושים האלו, אני רק נפגעת
שוב ושוב.
עושה את אותן טעויות פעם אחרי פעם.
כל אחד פה נמצא בעולם מושלם משל עצמו, ורק אני נמצא בעולם הזה
לבד.
גם אני רוצה שבלילה מישהו ישכב לצידי ויחבק אותי.
גם אני רוצה להרגיש מה זאת אהבה.
גם אני רוצה שמישהו ינשק אותי.
גם אני רוצה לריב ריבים טיפשיים.
גם אני רוצה שיגידו לי : אני אוהב אותך ובאמת יתכוון לזה.

נמאס לי להיות זו שתמיד מתקשרים אליה בשביל לספר לה הכל, וזה
לא שאני לא רוצה שיספרו לי, פשוט זה גורם לי להרגיש.....
להרגיש בודדה.

מי שמכיר אותי בטח לא מאמין למה שכתוב פה, הריי אני, הכי פרפר
בעולם... לא מתאים לי חבר, קשר, לא מתאים לי אהבה.
אבל אף אחד לא יודע מה זה גורם לי להרגיש, ה...לבד הזה.

אז אני לא מאמינה באהבה, ואני לא מאמינה שאי פעם תהיה לי אחת.

פעם, מישהו אמר לי שפשוט יש אנשים שלהם אין אהבה, ושהם פשוט לא
כאלו. וכניראה שאני כזו.

תמיד אומרים לי "תהני מהלבד שלך" , מה כל כך מהנה בלבד אם אף
אחד מכם בעצם לא לבד, אז אתם טובים בלתת עצות לאחרים אבל זה
לא מניסיון, נכון? אז אולי עדיף שלא תגידו כאלו דברים, כי אתם
לא מבינים.
ותפסיקו לומר לי להפסיק לבכות על זה שאני לבד, זאת זכותי!
אם הייתם מרגישים כמוני, גם אתם הייתם בוכים-תאמינו לי...
אז תעשו לי טובה, ופשוט תנו לי להיות לבד, כי כניראה יש אנשים
שפשוט אין להם אהבה, ואני אחת כזאת.
כניראה.