שורת נמלים מזדחלת לאורך היום
הרוג, הרוג אותן!
פוקד עליי מצפוני הנחבא
איני יכולה לזוז
איני איני איני
ובעיני
מתייבשת לה חתיכת פלסטיק שמחירה מופקע.
ידי הימנית (החולמת?) מחפשת לה מפלט (במעט) מפני השמש הקופחת
וסופי שאהפוך אדם איום. הנני אדם איום.
על הבדל הבודד הן מטפסות
מחפשות
?
אך אני עישנתי אותה מזמן ואפילו טעם שפתיי (הסדוקות) אינו נותר
בה עוד.
החלון - חלום שאינו שלי - ריק כתמיד
ואף המחשבה אודותיו מסנוורת.  

יותר קל לכתוב שירה
סוריאליסטית
ממחזות.

                            ה-צ-י-ל-ו


הכילתני קדרה בוערת
מנחושת ירקרקה
ערבבו היטב על אש קטנה את המועקה והספקות
את המחנק והפרפרים הבודדים
שכמעט ומצאו להם את דרכם חזרה
הריעו בקולות צהלה וקבלו במחיאות כפיים סוערות
את מחול היתושים המלכותי
שחג חג חג חג חג חג חג חג לו סביבי מבלי הפסקה ופנים ופנים
ופנים ופנים ופנים פנים חדשות

המוווון רעש. .
וחם, חם כל כך.



יותר יומן מיצירה
ובעצם, איפה הגבולות...