הוא הדיף סירחון למרחקים. היה זה ענן צחנה שצעד לפניו וגרם
לעוברי אורח לתפוס את אפם באחת הידיים ולהחיש צעדיהם. כשעשו
זאת, נחה אדישות על פניו, ולא כי היה לקוי בראייתו, אלא כי היה
תתרן, ולא ידע מדבר.
מדי בוקר היה מרים את המכסה הירוק שמעל ראשו, מוריד רגל אחת
למדרכה, מצרף אליה את השניה, ומסדר חולצתו.
אז היה ממהר למרכול השכונתי ומתענג על לחמניה טריה ושוקו.
ואז... אין לדעת. כל יום שונה היה מקודמו. תלוי בפנטזיה החדשה
שהתרוצצה בקרבו. בתשוקה שהוליד היום.
באנג'י. סנפלינג. תחרות אופנועים. תעלולי סקייטבורד. קיפוץ על
ארמונות בחוף הים.
האמין ברגעים. דגל במיצוי שניה אחת באופן מקסימלי. בסחיטת
שניות. עד שיכאב. עד שיוכל בסופו של יום בלוי לנשום עמוק ולחוש
פורקן. של אדרנלין, כנראה.
לרגעים מצא עצמו בוהה בשקיעה. תוהה אם הרגע פונקציונלי מספיק
וממהר לביתו שבפינת הרחוב.
היו שמעל אפים חנוקים, הביטו בו בהערצה. חלקם הביטו בו בקינאה,
סמויה יותר או פחות. היו את אלו שהביטו בו בבוז. והיו גם את
אלו שפחדו להביט.
מישהו רצה לכתוב עליו ספר. על האיש החי ביותר בעולם. החכם
מכולם, שידע איך העולם עובד. הוא ידע! הוא ידע! שכדי להינות
צריך לקחת סיכונים, לדחוף במרץ, לא לדפוק חשבון.
לשים את המצפון על 'שקט'. אל תשכחו, חיים רק פעם אחת.

אומגה. רפטינג. להקפיץ אבנים באגם ברווזים. החלקה על קרח. לצוד
פרפרים. צניחה חופשית וצעקות שקורעות ת'גרון. רכבות הרים.
לקטוף אוכמניות ולזרוק מגבוה.

לאיש שגר בפח אשפה לא היו חפצים אישיים. הוא היה כאן ועכשיו
וזה מה שחשוב. החיים הם מסע של הנאות רצופות, דיקלם לעצמו. אין
בהם מקום לחרטות. שינן.
הוא העריץ את הלילה, על שנתן מחיצה בין ימיו. קרץ לשעון שהכריז
על שעה עגולה. חדשה. קילף דקה מדקה כמו פלחים של תפוז. הפריד
שנייה משנייה כמו תלש עלי כותרת ופיזר אותם לפי רוחות השמים.
במבט מלמעלה, חייו נראו כמו חלקי פאזל קטנים שלעולם לא
יתחברו.

בוקר אחד יצא מפח האשפה ובערב מצא עצמו מטפס על הר גבוה.
האדרנלין היה בשיאו והוא היה מאושר. אני חי! אני חי! צעק כשהוא
מדלג לביתו בבוקר המחרת, מרחיק במהירות כמה מחלקי עיתונים. כמה
שעות אח"כ כבר היה מקפץ על טרמפולינה עם אוזניות של ווקמן.
כשהילדים עיקמו אפים קטנים וברחו, היה משתולל שם בכל הכוח, עד
שנכנס לשם כלב ונבח עליו בלי הפסקה. האיש שגר בפח אשפה לא הבין
מה הוא רוצה והלך למקום אחר. כשהגיע לשדה, צץ בו רעיון. הוא
השיג מאוורר על בטריות ושם מול שדה של פרחי סבא. השמים התמלאו
בפירורים לבנים שציירו בלבן על כחול לכמה שניות ואז נעלמו.
האיש שגר בפח אשפה נהנה מהמחזה ומחא כפיים. ואז השתין על פרחים
בשדות. לא כאב לו. אולי בגלל שלא יכול היה להריח.
לא נקשר לדבר מעולם, אלא לחיות שבו. לתפוקה שנתן. או שהצליח
לחלוב ממנו. בעולמו, הוא היה האדון, וכל יצור אחר, עצם מכני או
פרח וורוד היו תלויים כמו פירות בפרדס. שלו. עבורו. לו ורק
ולו. לקטוף! לקטוף!
כשהיה מתקרב, היה זה עד טווח נגיעה ומייד בורח. אולי פחד
להרגיש.
כנראה שפשוט פחד להרגיש.

לרוץ. לדהור עם אופניים על שלוליות. לפוצץ כל בלון שרואים.
לשרוק. תמיד לשרוק. לטפס על מגדל ולירוק. להסתכן. לחרוט גסויות
על עצים ולטפס עליהם. להתערב על ליבן של בנות. לנצח. לקפוץ על
מכוניות ולשיר. לחקור נמלים בדרכים שונות. לקחת קנים של
ציפורים ולשים על הראש. ללעוס מסטיק. תוך כדי הכול. לרדוף אחרי
חתולים. עד לתוך הבית. לכלוא עכברים קטנים בקופסא. עפיפונים.
מדי פעם. להכניס נחש לקופסת עכברים. להסתכל.

אומרים שמעולם לא התחרט.
על רגליים שהאיץ, אפים שמחץ ולבבות ששבר. והיה מסריח למרחקים
ארוכים.