לא מרגישה יותר שאני בעננים,
לא רואה יותר שמים כחולים.
לא מדגישה יותר את כל החיוכים,
לא ממציאה יותר סיפורים חמודים.
לא מרגישה יותר את כל הריגושים,
לא רואה יותר את כל הגוונים.
לא מתגעגעת לכל החברים,


כי אין לי כבר שמחת חיים.


תגיד לי למה הכל צריך להתפוצץ?
למה כל חלום חייב להתנפץ?
למה כל צחוק נגמר בזה שאני בוכה?
לאן הלכה כל השמחה?
תגיד לי לאן הלכו החיוכים?
לאן נעלם הכיף-חיים?
לאן הלכו להן כל ההנאות?

בשביל מה כבר יש לחיות?

הכל משעמם אותי,
הכל חרוש, לא אמיתי.
הכל נמאס, הכל עבר,
ולבסוף הכל נגמר.
הכל קורס ומתנפץ לרסיסים,
הכל גדול מידי בשביל שארכיב את החלקים.
הכל עצוב מידי בשביל החיוכים,


הכל אפור בשביל כל הצבעים.


למה אצלי הכל נורא?
למה כשהכל טוב אני נופלת לצרה?
למה כשהכל מסודר הכל נראה אותו דבר?
הכל תמיד בסוף נגמר