אני עומדת בחוץ תחת השמש הקופחת, המצליפה בי באכזריות על ראשי
עם קרניה השורפות. הדשא הצרוב והכמוש נרמס תחת נעליי ומסביבי
רק אבנים גדולות שמבצבצות פה ושם. מרחוק, הן נראות כמו שיניים
של ענק שהיו לו כאבים בהן והוא עקר את כולן.
אני מחייכת לעצמי חיוך עצוב-מתקתק, בעוד הרוח נושבת על פניי
ונושאת עמה ריחות ממקומות אחרים ועצמים כמו עלים, זבובונים
ואבק.

אני נזכרת בניחוחות אחרים מהעבר, העבר הקרוב למדי שלי.
נזכרת בניחוחות החסרים לי ביותר- הניחוחות של נדר. הם היו
חרוטים במחסן במוחי כאילו בזה הרגע אני מריחה אותם. אני כמובן
לא מריחה אותם כבר, ולא אריח אותם באמת עוד לעולם.

בני אדם מתאהבים ונמשכים לבני אדם אחרים בזכות החושים שלהם.
יש נשים הנמשכות לגבר לפי מראה העיניים השובה שלהם.
יש נשים הנמשכות לגברים לפי הקול המרטיט שלהם.
יש נשים הנמשכות לגברים בגלל המגע הממכר שלהם.
אני נמשכת לגברים בגלל הריח שלהם.
אחר כך בגלל הטעם שלהם. אני מזהה גברים ומתייקת אותם במגירות
ראשי כמו שכלבים עושים. את נדר אני אוהבת בגלל השם המיוחד שלו,
בגלל שהוא נדר לי לאהוב אותי לנצח ובגלל הריחות שלו.

אני אוהבת את הריח שלו כשהוא חוזר מהעבודה עם ניחוח זיעה חמוצה
קלה מעורבת במעט ריח דלק סמיך ודיאודורנט קלוש מהבוקר.
אני אוהבת את הריח של האפטר שייב שלו והבשמים שלו- כל אחד מהם.
כשהוא היה הולך, הייתי לוקחת את הבושם האהוב עליי, זה שהוא היה
שם במיוחד בשבילי, פותחת אותו ומסניפה לתוכי את הבושם. על פרק
ידי לא הייתי מתיזה את הבושם כי המגע שלו עם עורי לא הניב את
ריח המיוחד שנדף מהעור של נדר.
אני אוהבת את הריח הנקי של נדר כשהוא יוצא מהמקלחת עם מגבת
כרוכה מסביב לאגנו ועוד אחת מסביב לראשו. הוא יושב על המיטה
הנמוכה, מסיר את המגבת ורעמת ראשו הרטובה נדבקת לו לצוואר
ומדיפה את הריח של השמפו שלו.
אני אוהבת לטפס עליו ולשאוב לקרבי את הריח המיוחד של השיער
שלו, כי למרות שקניתי בדיוק את אותו השמפו עם אותו ריח טרופי-
עדיין לא הצלחתי לשחזר את הריח שלו.
אני אוהבת את הריח של העור הלח והנקי שלו, הטבעי והגברי שנעלם
מהר מאוד כשהוא שם דיאודורנט, כי הוא לא יכול בלי.
אני אוהבת את הריח שלו בבוקר, אחרי צחצוח השיניים- ריח של משחה
בטעם מנטה מעורבת ברוק שלו.
את הריח והטעם של הרוק של נדר אני הכי אוהבת. יש לו ריח וטעם
ייחודיים לו. כשהייתי מתנשקת עם נדר, הייתי כל כך קרובה וסמוכה
אליו שהייתי יודעת עם מי הוא היה ואיפה: הבושם המתקתק של אמו,
הריח הכלבי של חץ, המליחות של הים שבו הוא היה שורץ ולפעמים
היה לו גם קורטוב מהריח שלי.
הייתי  יודעת מה הוא אכל או שתה לפני. הייתי מריחה וטועמת את
טעם הסיגריות שעישן, גם אם זה היה לפני חצי שעה. הייתי טועמת
את החומוס בפה שלו, את הנקניק, את המסטיק והכי אהבתי- טעם
שוקולד בטעם נדר שאהבתי לשים בפי ולגלגל את הקוביה בפיות של
שנינו.
בבקרים, אחרי שהוא ישן אצלי, קם בשעה מוקדמת של הבוקר והולך,
הייתי מתגלגלת לכרית שלו ונרדמת כשהריח שלו באפי ומחייכת.
אם הייתי יכולה, הייתי אוספת את הריחות שלו ומכניסה לבקבוקונים
וכשהוא היה רחוק ממני, הייתי פותחת ומריחה קצת, אבל רק קצת,
כדי שלא ייעלם.
הריח האהוב עליי, היה הריח שבזמן ואחרי שהיינו עושים אהבה. ריח
סקס מיוחד ומלא הורמונים וזיעה משותפת ורוק וקצת זרע, הזרע של
נדר והריח האינטימי שלי. ריח מדהים ומטריף שהארומה המיוחדת
והאקזוטית שלו הייתה שילוב קטלני וייחודי של הריחות של שנינו.
לעזאזל, אפילו אהבתי את הריח של הנעליים שלו שהוא היה זורק בצד
המיטה...

עכשיו לנדר אין ריח.
למרות זאת, אני אוהבת אותו.
עכשיו נדר כבר לא איתי.
למרות זאת, אני עדיין אוהבת אותו.
למרות שהוא הפר את הנדר שלו להיות איתי לנצח, למרות שהוא נטש
אותי כשהייתי זקוקה לו יותר מכל, למרות שהוא הלך כשענן הריח
שלו הלך איתו ולא חזר אליי עוד.
הלב שלי עדיין שייך לו, למרות שהוא הטריף אותי והעביר עליי את
דעתי מהעצב העמוק שניקר את לבי והבדידות שחש אפי, לאחר
שריחותיו האהובים הלכו ממנו.

בעצם, לנדר בטח יש עכשיו ריח של נבלה.
כי רק נבלה עוזבת בחורה כמוני בגלל סיבות מטומטמות ותירוצים
מפוקפקים.
ריח נבלה. מעניין איך הריח. בטח ריח חריף- מתקתק עד כדי
בחילה.
יש לנדר עכשיו ריח של נבלה, כי רק נבלה שוכבת מתחתיי, בבטן
האדמה הבקועה.

אני עוד זוכרת את הריח האחרון של נדר שהרחתי.
ריח מתקתק וממכר של דם ארגמני, הדם של נדר.
הדבר הבא היה ריח הדם שלי.
אחר כך ריח הדם המעורב של שנינו.

נדר הלך ממני, ואחרי שהלך- לא רציתי להריח יותר.

אני אוחזת בידי סביון קטן שנדר ואני אהבנו את ריחו ומראהו,
ומושיטה אותו לאזור אפי כאינסטינקט, באופן לא מודע, אך אני לא
מריחה כלום. אני זורקת את הפרח על האבן שחרוט עליה את השם של
נדר ואז ממששת בעצבות את החלקות בין עיניי לפי, שהחלה קצת
להגליד.
אני נזכרת בציור המפורסם של ואן-גוך  שהשתגע וחתך לעצמו את
האוזן ואז צייר את עצמו.
אולי גם אני אצייר את עצמי ללא האף כעת ואהיה מפורסמת?