שיט!!
נפילה ישר לתוך האספלט.
מי בנה את העיר המזויינת הזאת?!
למה כביש לא יכול להיות מסודר?
למה הוא חייב להיות מלא בורות וסדקים!
כוס אמא של כל הערבים והעובדים הזרים שבנו את הכביש הזה!
שימותו כולם!

שוכב על הגב.
מביט לשמיים זרועי הכוכבים.
עם שיפשופים וחבלות בכל הגוף מההתרסקות על הכביש.
אני כבר לא יכול לזהות מאיפה בא הכאב, הוא פשוט בכל מקום.
זה מאוד מפחיד ללכת בחוב שהמנורות בו מנופצות ופתאום דמות כהה
וגבוהה צועדת מהר לכיוונך.
אתה פשוט מתחיל לרוץ כאילו אין מחר, כאילו אין אלוהים. אתה לא
רואה איפה אתה שם כל צעד וצעד.
מתחיל לחשוב על כל החרא שהיה לך בחיים. ומרגיש שהנפילה הקטנה
הזאת, טיפת הצער באוקיינוס הכאב, היא הקש ששבר את גב הגמל.
אתה מתחיל לחשוב על איך שנאנסת והוכית ע"י אביך בגיל 4 ובגלל
זה יש לך עכשיו אמא חורגת ואבא חורג שמת מהתחשמלות בעודו מנסה
לתקן את המקרר בכדי שאת האוכל שתאכל, תאכל טרי ולא מקולקל.
אבא חורג שהתנהג כאילו היית בנו היחיד והמיוחד.
מישהו בכינוי אבא שבאמת ובתמים אהבת.
נזכר באינסוף שליליים שקיבלת בבית הספר, בתיכון ובשבתות בבסיס
בגלל התחצפות למ"פ.
נזכר בזה שאתה נכנס לבית של חברה שלך. גניחות וצעקות, ואותה עם
החבר הכי טוב שלך. שרק לפני יומיים נפרד מחברה שלו.
אין לך כוח ורצון אפילו להגיב.
אתה פשוט הולך, ולא אומר מילה.
הנשמה שלך כבר בנויה מיגון וכאב. היא לא ראתה אור אף פעם.
המנהרה שלה אף פעם לא נגמרת.
אתה אילם שצועק לאוויר. מקווה מישהו ישמע ויעזור.
אתה חושב לרגע...למה דווקא אתה סובל ככה?
למה הכל נופל עלייך?
מתוך 100 אחוז של עצב בעולם. אתה קיבלת 99.9
לאן נעלם 0.1 אחוז?
לעוד מישהו קצת חסר מזל....

וזה מה שאמור לנחם אותך. בתאוריה כמובן.