כל כך עצומה היא אפסותו של האדם אל מול כל אותם כוחות הפועלים
סביבו, משנים את מעשיו ואולי אף מכתיבים אותם.
החיים הם אולי רק אוסף מקרי של חוויות והתרחשויות, מעין חלום
שחולם עבורנו מישהו אחר ושגורם לכל ניסיון שלנו לשלוט בגורלנו
ולתמרן את מעשינו בעולם להיראות משעשע, חסר חשיבות ואפילו
טראגי במובנים מסויימים.
אנחנו כלי משחק קטן בידיהם של אחרים, שאיננו יודעים מיהם והיכן
הם נמצאים.
אנחנו נולדים שלא מבחירתנו, נזרקים למים אדירים שהורינו
וסביבתנו מנסים ללמדנו לשחות בהם וכשסוף סוף אנו מגבשים לעצמנו
מחשבות ומעשים, אנחנו מגלים שאנו לא יותר מדגיגים חסרי חשיבות,
גורם נייטראלי במסה אדירה של כח שמאפס ומגמד אותנו.
האם זו יד המקרה אשר תביא אחד לאושר ותהפוך אחר לאומלל, או שמא
הדברים מוכתבים וברורים מראש, ללא כל אפשרות לשנות את הדבר,
בשום דרך שהיא. אולי שילוב של התרחשויות שגורם לנו לחשוב שנוכל
לשלוט במעשים שלנו ולנווט דרכנו.
הייתכן הדבר שהמתים הם אלו החיים באמת, יושבים מעלינו ומגחכים
לנוכח עיניהם? מחליטים לזרוק שפן נסיונות נוסף לתוך חלום שהם
שולטים בו? מתאימים לכל אחד מאיתנו תפקיד בסרט האינסופי הזה
הקרוי "חיים על פני האדמה"? מביימים ומשווים לדברים מראה של
חשיבות ואמת, אולם נהנים ממשחק אכזרי זה שיוביל כל "שחקן" כזה
למציאות שונה?
וביום שבו מחליטים להיפטר מן השחקן, למעשה מחזירים אותו אל
עולם האמת שממנו נשלט הכל?
החיים שאנו חווים על פני הארץ הם רק הצגה אכזרית שתחילתה עם
היוולדנו וסיומה עם פרידתנו מן הארץ וחזרתנו למקום שממנו באנו
ובו אנו חשים עד כמה אפסיים היינו. המתים הם החיים והחיים הם
המתים.
אנחנו אפיזודה חולפת בחלום חסר גבולות של מאות מיליוני במאים
היושבים על כסאותיהם אי שם מחוץ לעולמנו, לוחצים על כפתור
ומשחררים שחקן אחר שחקן לכר הדשא הנצחי הקרוי "טבע" וברגע
שנגמר תפקידו יהפוך הוא לבמאי בפני עצמו.
כך ניתן להסביר כל תופעה בלתי מובנת בעולמנו, שהרי מה הטעם בכך
שהאדם יגלה את מהותו - באותו רגע ייגמר הסרט והשעמום ישרור
בכל.
אם כל שחקן יוכל לשלוט בתפקידו, הסרט יהיה מבולבל והמשחק כולו
יאבד מתוכנו. כך יישאר הסוד בידי המפיקים ומי שירצה להבינו
באמת ייאלץ לוותר על מקומו במשחק ולמצוא עצמו שם למעלה, מחוץ
למשחק.
אנו נוהגים לכנות "גלגול נשמות" את מי שחזר לתפקיד שני בסרט
כזה, אך זה לא יותר מעוד משחק.
ואם אכן כך הוא הדבר, מיותר לחפש אחר המהות הקיומית ומוטב לתת
לבמאים לנווט את משחקנו, לשחק לפי הכללים המוכתבים מראש
ולהינות מכל רגע בו אנו עדיין במשחק, שכן הרבה יותר מתיש לתכנן
לאחר את מעשיו מאשר להיות כלי משחק בעצמנו.
ויום יבוא ונהיה אף אנו במאים בסרט הזה ונבין עד כמה אבסורד
וחסר משמעות הוא.