מבט באלבום מגלה שמה ילד.
ילד?  של מי אתה?
והיום, כמעט נצח אחרי,
אתה מרגיש?

אני זה לא אתה,
מחק מייד משפתיך חיוך מסתמן
בעבר לא חייכת,
הישרת מבט נוגה.

(באיזה מרתף הותרת את רכב העצב חונה?)

טוב, תביט בתמונה אחרת
רואה את הנער המתולתל
האם צולם בארץ אחרת?
אתה יודע?
היא חושבת שאני מוכשר,
ושאתה,
משהו שנגמר.

אוהב את כולכם,
מורי נבוכים
הנער, הילד, אפילו התינוק
(למרות שטעיתם בו,
מעולם לא היה תמים).
ואוהב גם אותך כרגע,
לפחות לעוד שני עמודים.