כשאני עוצם עיניים
כך
שוב לפתע אני רואה הכל
ומאחורי העפעפיים
דמעות זעירות שוטפות את עיני
מנקות אותן ומכינות אותן לקראת מראות המחר
עולם מעות מכר
ופירורי אבק בגוון לבן מלוכלך
נשטפים אט אט לפינת העין
והאבק הזה כאילו נוצר בו את המחזות
בהם חזו עיני בשנתי
בבוקר אני מנגבם בעזרת זרת
ואוצר אותם בתיבה קטנה נעולה על בריח
את התיבה אני שומר עמוק בכיסיי
וכל אימת שקופץ מולי העולם ומנסה לעוורני
אני מוציא את התיבה השקופה
נותן מבט מקיף
בענברים שהצטברו בה במשך שנים
ומחזיק מעמד
לפחות עד שנת הלילה
שעוד בוא תבוא בתרועת דממה מחרישת עיניים