זה קורה לי בדרך כלל שאני סתם בוהה.
לא מרוכז, מביט בחלל ופתאום רואה.
רואה הכל יותר חד וברור,
כל כך מוחשי, כל פירור ופירור.

גל של חיים, הבזקי מציאות
מכים בי כמו אוקיינוס בשעת הגיאות.

זה כמו לרדת ממקום גבוה למקום נמוך.
הלחץ באוזניים נעלם, לחץ שלפני זה לא היה שם.
ואז שומעים יותר טוב ממקודם מבלי לשים לב
וככה זה עם הבזקי מציאות רק שאיתם זה גם טיפה כואב.

כואב לפעמים להבין שהכל אמיתי,
לחשוב שאולי אני צועד כאן לבדי.
להתעורר בפתאומיות זה עלול להפחיד,
כשהבזק מציאות את הנפש מרעיד.

וממשיך לבהות בחלל ואולי בעצם מסתכל בפנים
והבזק מציאות עכשיו נראה לי מתאים.
עוד הבזק מציאות, הבזק של חיים ואני מתמכר.
לא יכול לעמוד בזה ולא רוצה שזה ייגמר.

חי מהבזק להבזק, מחלום למציאות.
חי על הגבול הדק בין טירוף לשפיות.