מוטי פרי-מור / הפעמים שזכרתיך |
אהבתי הראשונה,
טעמך צוף מלכות
משי מגעך דר
בקצה האצבעות
האש שלמעננו להבה
הבעירה בשל אורות
ימי מזבח ועולה
מתהום המחשבות
עיני הרוך, ערגו בלהט שפר
הפה הנשיקות, כצרי נעמו
השקק, כברק אור יקד.
והזמן... אץ, ברח לו לכל עבר
דחקנו הזמן אל שולי דרכנו
ימי אושרי ללא תהילת הנצח
כרו מחילות בתוך מערות הלב
החולי והמיתה הופכים לאפר
ואיתם הזכרונות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|