אני זוכר בדידות יפה יותר
כשרורשאך היה רק כתם בתחתוני אביו המתבגר
כשהילה רחוקה של אור היתה סימן שהעיר בוערת
ודגים היו מחליקים מיד מורעבת ולא צפים אל החוף

היום כשנזירה נאנסת עושים מזה סרט
לריגוש וחינוך הצופה הסקרן
וכל הסוטים יושבים בבית ומאוננים מול סצינת האונס
והשחקנית משתפת סוטים אחרים בחוויות מהסט אבל לא בשכרה

אני יודע שהנוחות הורגת אותי
שעניים עם גג ומקרר וסיגריה הם סמנטיקה כרונית
שמלחמה היא הדרך שלנו הגברים לחוות ווסת - לשפוך דם
ושמי שישן לבד ספק אם ימות מזה