בעולם המושלם...
עגורי הנייר השירו מעליהם חתימות מסוגננות, לבשו נוצות של שירה
אלמונית בהמריאם, ונדדו, דואים מעל הביצות, שם קירקורן של
צפרדעי חרסינה עתיקה נישא על פני המים בשתיקה. שא עיניך, משורר
צעיר, נאיבי וחסר תקווה כזבוב ברשת, שא עיניך אליהם, משורר
צעיר בבקתה דלה של פרסום אנונימי ונטול אישיות. אולי אתה הדבר
הבא. אולי סמים ונשים מחכים לך מעבר לקשת, ציצים ותחת שאתה
חומד בחשאי. אתה תוכל לשדרג את הויסקי שלך, עשרים אלף מילין
וספר טוב אחד רחוק מהעולם המושלם, הלהבה המעניקה לג'וינט את
העין האדומה, בוערת גם בזנבו של עגור הנייר. |
