טל בל / תם של ילד |
כשהכול רגוע ודומם,
הוא הציץ וחפס את הבטן.
במבט חטוף וזהיר
הוא עמד ובהה בה שעות
היא היתה לו כפרח מלבלב.
היא היתה אור לעיניו.
הוא זחל אליה,
כילד קטן ועדין.
היא נענתה לו,
בליטופה המרנין.
הוא חפס אותה בכמיהה,
את אותה אהבה,
עד שמצאה והיא היתה לו כמילה.
מתוקה ויפה,
עדינה וטובה
רכה,
כמו הבטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|