This is something that I can't forget

בראש ובראשונה, זאת הייתה טעות. ובכלל לא משנה למה היא קרתה -
גם אם שנינו רצינו...
דיברנו על זה לילה לפני והנה, כאילו לא אמרנו כלום. זה קרה
שוב... ולמרות שעד עכשיו לא אמרתי לך, אני ממש כועסת עלייך;
נגעת בנקודת תורפה שלי, שוב, ובמיוחד בזמן שלא הייתה לי שליטה,
הרי בינינו, גם אתה וגם אני יודעים שכשאתה נהיית חרמן, אני
ישנתי. שאלת מתי בדיוק התעוררתי. אז הנה התשובה, בזמן שעברת
שלב ואחרי שנגעת והרי שנינו יודעים שאפשר גם לדרוס אותי כשאני
ישנה ואני לא אתעורר, ובכל זאת קמתי... כשדחפת את האצבעות שלך
לבפנים, כשהשארת את הריח שלך שלא עוזב אותי גם עכשיו, אחרי 3
מקלחות וטיסה, כשבחרת בשביל שנינו...
אני לא צריכה להגיד לך עד כמה זאת הייתה וזאת עדיין טעות, כי
הוא חבר שלי והוא החבר הכי טוב שלך, סליחה... היה. בחיים לא
האמנתי שאתה, א ת ה תוכל לעשות את זה לחבר שלך. וטעיתי, כי
אתה חרא בדיוק כמו כל השאר... ואני עוד יותר.
הבטחנו שנשאיר את זה בין שנינו, אבל בינתיים אתה מגלה סימני
הישברות... דווקא מכל האנשים שיכולת לחפש אותי אצלם, בחרת
בחברה הכי טובה שלי, בתוספת יצירת היסטריה וזריקת משפט כמו "את
לא תביני וזה משהו שגם ככה אין לך עליו שום מושג...". אתה בכלל
יודע מה זה להתמודד עם כזה משפט?! אתה יודע כמה כוח נתת לה
עכשיו בידיים? אתה בכלל יודע מה זה אומר...? זה אומר שאני כל
כך קרובה להישבר ולבכות לה על הטעות, טעויות, ששנינו עשינו,
וזה אומר שאני כל כך קרובה ללא לדבר אתך יותר, כי אתה מסוכן
לעצמך ויותר מזה... אתה מסוכן לי. כי עד כמה שאני אוהבת אותך
בתור ידיד... אתה לא משאיר לי הרבה ברירות... אתה לא עומד
בהבטחה שלך כלפיי - ששום דבר מזה לא ייצא החוצה ושמבחינתנו הוא
לא קרה ואתה גורם לי לשנוא אותך ועוד יותר, לשנוא את עצמי על
משהו שאתה התחלת ושאני לא עצרתי. ואני עוד יותר שונאת אותך על
שגרמת לי לפקפק באהבה שלי כלפיו ואני שונאת אותך כי ביקשת שהכל
יישאר אותו דבר ואני הבטחתי, אבל אני ממש לא מסוגלת לעשות את
זה...
ממש לא... וזה עוד יותר כואב. ולמרות שאני יודעת שמכאן הכל
יכול רק להדרדר, אני עדיין יודעת שאני לא יכולה לספר לו, כי אז
אני לא הורסת רק לי, אלא גם לך ואת הכל... כולל הכל. ואני גם
יודעת שאני מפחדת לגלות שלא נתתי לך הזדמנות להוכיח לי שאתה
באמת עומד במילה שלך, למרות שהיה, ושעדיין קשה לי להאמין
שתצליח.
והכי מוזר, שהבן אדם היחיד שהוא ביקש ממנו לשמור עליי היה
דווקא אתה.
ושמרת עליי מצוין. לא נתת לאף אחד להתקרב, חוץ מלעצמך... והרסת
לשנינו - כי תמיד היה דיסטנס מסוים ששנינו יכולנו לשבור, אבל
שבכל זאת לא שברנו ודווקא בחו"ל, במקום שהכי פחות היה אפשר, כי
מותר זה אף פעם לא, לא מבחינתי לפחות, דווקא שם, ליד השותף
בחדר, בשעות הבוקר המוקדמות, גרמת לי להבין שאתה בעצם לא היית
ושגם לא תהיה הידיד הכי טוב שלי... אף פעם...