במצבי רגוע מאד,
ומצב המדינה לא מדאיג במיוחד,
תימחק, תיפרח ממש לא מעסיק אותי,
ממש לא,
הרי ממש פה אף פעם בעצם גם לא היה.

מזמוזים וחיקויים מתפזרים באוויר החדר המואר,
אבל החושך המתוק בעיני אינו מתרגז לעניין,
ולכן גם כלל לא מודע,
ממש לא.

במצבי מתרסק על הספה,
וזאת אחרי תקופה כל כך מדאיגה,
והמחשבה היחידה אצל הסובבים בחיי:
עד מתי! הפרק הזמן הממושך,
סופרים שעות ימים ולילות,
סתם מחשבה להעביר תקופה ארוכה שכזאת.

אווירה מונוטונית מנסה להיכנס- שתנסה,
אבל מה שעוזר זה הווה מוצלח ומאבק נגד "החבר'ה",
צועק לפז"ז,
               תרגום לנוכחים- "קריינית תציגי":
פרק זמן זין...
ממש כן.