מביטה בסיגריה.
איך עשב בנייר יכול לשנות כל כך הרבה?!
מי היה חושב על זה בכלל...
מביטה בנייר שנשרף באיטיות.
בניצוץ הכתום שהאש יוצרת.
מדי פעם שמה את הסיגריה בין שפתי
שואפת את האויר המלוכלך לריאותי
בידיעה שטוב, חוץ מטוב של הרגע, לא יצא לי מזה.
אבל כשאני שוקלת את זה וחושבת על זה מה אני צריכה חוץ מטוב של
הרגע?! מה אכפת לי אם אני אמות בגיל 60 מהסיגריות או בגיל 90?!
אני חושבת על מוות עכשיו והסיגריות הן הדבר שמניע אותי מלחשוב
על זה... אז בעצם, הסיגריות מאריכות את ימיי... רואים...
סיגריות זה טוב!!!



מוקדש לאיתי שנתן לי את השכטה הראשונה...
למרות שהוא לא ממש גאה בכך. ולמרות שהוא לא רוצה את ההקדשה.
ולבן דודי היקר, היחיד, שפחות או יותר תומך.


כבר אין סיגריות
הבטחתי לידיד טוב שלי שאחרי שתסתיים החפיסה הזו אני לא אעשן
יותר.
עכשיו זרקתי את החפיסה (עם 2 סיגריות בפנים) בגלל ידיד אחר...
אז אני מקווה שזה יעזור... סיגריות זה עדיין טוב. אבל לא
לאסמטית כמוני. חוץ מזה, אני צריכה להסתדר בלי זה. אז תאחלו לי
בהצלחה.
שלכם,
עדן.