נמאס לי להזכר בחלומולת
ובמנגינות שאינן אמיתיות יותר.
חלומות מתוקים על משפחה אהובה,
על אבא ואמא שחובקים,
מתנפצים להם במבט קר ואמיתי!
שונה מהם ושונה ממני,
מכל דבר אחר, שמנסה להבין אותי.
אל תעצרי לרגע... אני לוחשת לעצמי,
וממשיכה לבכות עליהם.
חלומות של בלהות,
חלומות שמקווים לתת לי תקווה,
לא מחייכים אליי,
לא בוכים אותי.
משפחה אחת שנעלמת לי מהידיים,
מסבירה לי איך להרגיש...
אני לא מסוגלת לשתוק בכל פעם שאני בוכה
ולא לשמור את הצחוק האמיתי שלי בבטן...
דמעות קטנות מחפות על חלומות שבורים,
על סיוטים שקודחים במוחי,
וממיסות את פניי
בפעם השניה.... |
