ולמרות הכל אני אשאל אותך אם את אוהבת אותי
למרות הכל תגידי שכן,
ואני אשתדל שלא להרגיש אשם
זה תמיד אותו דבר אצלנו,
אוכל, שתיה, גבר, אישה, אהבה, תשוקה, זיון, פרידה
ושוב.

ולמרות הכל נמשיך הלאה
נתעלם מהדברים הקטנים
זה לא באמת חשוב אם אנחנו מרוצים
אני אקנה לך פרחים,
את תקני לי חולצה חדשה
בלי הפתעות, בלי דחפים
להמשיך לחיות באותה הבועה שלנו מוכרים.

ואז נמצא את עצמנו בני שלושים,
אחרי כן ארבעים,
ונשאל את עצמנו איפה הדבר הזה שחיפשנו
לא
שהיה לנו
כשהיינו ילדים
ואני ארצה למצוא אותו אצל ילדה בת עשרים
ואת תעלבי ותברחי לשכנים
שנינו נאבד גם את הקצת שנשאר
מרסיסי הבועה שלא הכילה דבר.

אבל למרות הכל נחזור להיות ביחד
ואני אזמין אותך לארוחת ערב רומנטית
עם יין לבן משובח
רק אני ואת,
כי זה תמיד אותו דבר אצלנו
ושוב
מהתחלה.



(הטקסט בנוי לעתים עם חרוזים די סטנדרטיים ו"מרובעים". זה
בכוונה, לצורך תחושת אי-נוחות. אני חושב שזה מחזק את הכוונה של
השיר. אבל יכול להיות שלא)