פילוסופיה?
יש שני סוגים של אנשים: האדם הרגיל והאדם החושב.
הדברים החשובים לאדם הרגיל הינם: רכוש, שליטה ופרסום אשר
מהווים בריחה מהלא-כלום. בנוסף האדם הרגיל הינו יצור חמדני אשר
רודף אחר מטרות עלומות על מנת להעביר את הזמן  ובכדי להעסיק את
עצמו.  האדם חייב לחוש אוהב ונאהב גם אם אותה אהבה תהא שקרית
ומזויפת, הוא חייב שתהיה לו סביבה בטוחה ומוגנה. על מנת להרגיש
שייכות. לעומתו האדם החושב יכול ויודע לנהל את חייו ללא
תמורות, היכרותו את משמעות החיים עמוקה יותר. הצורך שלו בחומרי
ובגשמי מזערי לעומת זה של האדם הרגיל. המשותף לאדם הרגיל ולאדם
החושב הוא הצורך במטאפיזיקה למרות שאין היא מעמיקה את ידיעותיו
ואינה מציעה לו פתרונים - גמולה של המטאפיזיקה הינו החוכמה.
אחד מערכי החוכמה הוא ההגנה. הגנה מפני כל אותם תחליפים
שממציאים ללא הרף ומוכרים ללא לאות לפתאים... הגנה מפני הבטחות
שווא, אריזות נוצצות ריקות מתוכן, תשובות ופתרונים מזויפים.
ניתן למצוא דוגמאות בדתות השונות, בהבטחות על אהבה וכל יתר
ההבטחות המספקות את צרכיו ויצריו של האדם אשר נותנים לו תקווה
שקרית להגשמת רצונות, מאוים וצרכים. כיוון שאנשים נתפסים בכל
דבר או אמירה שטחית ורדודה - קל להלעיט אותם בכך.  המטאפיזיקה
שאינה נותנת פתרונים מונעת ושומרת על האדם מפני התמכרות
והיסחפות לדרכים הקלות והמזויפות.
היתרון של חוכמה זו לאדם החושב למשל - שלעולם לא יהיה כמו האדם
הרגיל, תאב הבצע אשר מאמין לכל אותן הבטחות מזויפות אשר נותנות
תקווה שקרית לכל מאוויהם ולדוגמא: אנשי הדת, מאמיני ה"אלוהים"
אשר מסתפקים בנאום מפי מטיף ובקריאת ספרי הקודש.
האדם החושב אינו פוסק מלשאול שאלות מהותיות על עצם קיומו, על
העולם, על החיים ועל המוות, על התחלה וסוף, על משמעות, על איך
בנויים הדברים ומדוע. גם במטאפיזיקה אין תשובות לשאלות אלו
ואין טעם לחפשן, למרות האמור ימשיך האדם ויוסיף לשאול. לעתים
ימציא האדם תשובות שאין בהן מענה אלא, דחייה ומרווח זמני מאותו
מועד בו אותו אדם שוב ירגיש צורך לשאול את אותן שאלות ושאלות
אחרות שוב. ככל שינסה האדם להתרחק מהמטאפיזיקה הוא לא יוכל לה
מאחר והמטאפיזיקה הינה כורח. אבל, כדרכם של אנשים אם המטרה קשה
להשגה הם מחפשים חיקויים זולים וקלים - כן גם עם המטאפיזיקה.  

האדם החושב ימשיך לחפש את התשובות לשאלות המהותיות למרות שאינן
ידועות ולא יהיו ידועות לעולם.
האדם הרגיל מרגיש צורך לספק את יצריו במקרה זה את הפתרונות
לשאלות וימצא אותם בתחליפים העלובים הקיימים סביב.
המדע הוא החלק המעשי עליו יש תשובות שמועילות לכל בני האדם -
לא רק לפרט עצמו אלא, לכלל המין האנושי (חוק הטבע, חוק
הפיזיקה). ההוכחה של קיום המדע נמצאת באותן תשובות הניתנות
למדידה, לעומתו הפילוסופיה עוסקת בשאלות מהותיות שנותרות
פתוחות - ללא מענה וללא פתרון.  
כל שאלה פילוסופית שנענתה בעבר הפכה להיות מדע. המדע מתאר תחום
מוגדר וזר, הפילוסופיה מתארת את האינסוף - חכמה ללא גבול.
לדעתי, אדם המוותר על הנפש והרוח או מתעלם מהצורך לספק מזון
לנפש הוא אדם נכה. בפילוסופיה אפשר לחצות ולחלק את העולם
לשניים - טוב ורע, חבר ואויב. האדם מובל אל האינסופי של העולם
ומצליח לצאת מאותו קיבעון מחשבתי, מהלך שמאפשר לו להתחבר לעולם
הגדול והעליון יותר שימשוך אותו מעלה - העולם המטאפיזי.