שחר, כל שחר היינו מתקשרים,
מביטים אל השמים
אני הייתי מנחשת איזה יום יהיה
היום השמים אדומים
אני אבלה, בוכה בתוכי.
לא יכולתי לעשות עם זה שום דבר.
אתה תמיד אתי כאן, מתחת לעור.
את הציור תקבל, כמובן.
עם החלל שנוצר בקו הטלפון, אני גדלה.
לך, שנים אנחנו ביחד, כך נדמה.
עכשיו אני עם השמים,
ללא כוכבים בתוך העיר.
להתראות, יקר,
נדמה שזה עוד יבוא.
השיעור הבא!
אני הולכת הלאה, בכל מקרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.