[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכה בן-מאיר
/
מסורת אפוקליפטית

שבת בבוקר
בית מלון זול
בחורה יושבת על המטה , ישיבה מזרחית , היא צעירה ויפה , שיער
שחור ארוך ארוך וחלק , לבושה בתחתונים.
במיטה שוכב בחור , שיער מחומצן עד אימה , סיגריה בזווית פיו ,
כובע אוסטרלי ירוק על ראשו.

הגר: אז... אתה לא אוהב אותי?

ערן: אוהב. אוהב....

הגר:באמת?

ערן(קם ,הולך לשירותים , מטיל מימיו על מכסה האסלה הסגור  מגרד
בישבנו בבהמיות): באמת. נשבע. בהן צדקי.

הגר: אני חושבת , אני חושבת שכל המצב הזה הוא מלודרמטי מעצם
היותו. החיים המזויינים שלנו - זה לא באמת , זה טלנובלה..

ערן (חוזר למיטה , מדליק סיגריה חדשה ולובש את משקפיו): אה?

הגר: אתה לא מרגיש , אנחנו לא קיימים ברצף התרחשויות ממשי , גל
הסינוס האידיאלי שלנו נמצא בהפרש מופע רחוק מזה של הקוסינוס
הקוסמי , אנחנו תסריט רע

ערן : אז תמצצי לי

הגר (עם זין בפה, מפגינה יכולת דיבור מרשימה , נזהרת שלא
להקדים קנה לוושת) : אתה מבין? (שלוק) זה כאילו יש איזה
תסריטאי , ממש דלוח (שלוק) שכותב עלינו במליציות מטופשת (ערן
גומר לה בפה , היא קמה ומרוקנת את תכולתו-תכולתה אל הכיור ,
ושוטפת )

ערן: הגר....?

הגר: מה?

ערן: את באמת אוהבת אותי?

הגר: לא הקשבת למילה ממה שאמרתי , הא?
      כן , אני אוהבת אותך

ערן: אז תמצצי לי.....


פייד אאוט







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם הייתי דג, אז
בטח היו קוראים
לי שלדג.

שלמנאסר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/01 12:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכה בן-מאיר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה