כמה קל לכתוב מכתב אהבה, דניאל.
אהבה זה רק מילים, מכתב זה רק אהבה
ולהיות אני זה יותר קל מכל דבר אחר
אני יכולה להשבר כשבא לי ולטעות כשמתחשק לכעוס ולשנוא
ולשמוח מדברים מטופשים
כמה בנאלי מצידך לאהוב אותי שמחה מדברים מטופשים, דניאל
כל כך קל להגיד מילים שובות, כמעט כמו לחייך חיוך חצי כנה, רבע
מתנשא ורבע
אומר "אני יודע מה החצי ההוא שווה"
כמעט כמו להיות קייצית וכייפית ולהתפעל ממפלים ואופנועים
ואז לשמוע בטלפון
שיואב רוצה את המספר שלי
אבל מספר, דניאל, אין לי.
אני רוצה לנתק אותו ולהרחיק אותו מהחיים שלי ומהאמת שלי
תלות
אני רוצה להפסיק לשאת עליי מתכת שיורה ואני יודעת היום שנסחט
לה ההדק
והיא הורגת,
ולנער אחד עכשיו נופל ומהשפתיים שלו נוזל דם מתוק
אני רעה, טובה בכלי משחק
אבל מעולם
לא סגדתי לכלי משחית ואיך זה שנערים הם היום
כלי מלחמה

היום הם כאן, הלילה הם ישנים
ואני שומרת
אני מפחדת, יותר מהכל אני מפחדת ככה ומי ישמור עליי,
הירח המלא
יושבת ולא יודעת מה להגיד
לעצמי או אם יקרה משו רע
אם נער אחד בשיער בהיר ואישונים מכווצים יכול להחליט עכשיו
שנמאס
יפה ממני, מכוער מכולם, גבוה בתוך הנשמה, נמוך בתוך החברה,
רזה, עבריין, שנוא, מולך בכתר וכנוע ליצרים
אמיץ ממני או לפחות
שפוי קצת פחות
ולירות.
ולא לא לא מי אני שאקבע חוקים "תכבה סיגריה לך לישון",
ככה אנחנו אומרות.
תדליק אותה תבעיר אותה במילא לא נישן הלילה
במילא נמות מחר
שוב.
כמה קשה לכתוב מכתב אהבה, דניאל. בלתי אפשרי לשחזר רגעים.
אתה חושב שאני יכולה לחדש לך? אינני יכולה. אתה יודע עליי הכל,
מעצם העובדה שאינך מתייימר לדעת דבר.
ככה טוב לי הלילה. לדמם בשקט, לדעת ריקה בלי להרגיש ריקה כי
להרגיש כבר נמאס.
להאמין שאני יכולה להיות יפה אבל הלילה אני לא
וילדים שמשתעלים לא ילדים שלי אולי יכלו להיות אבל לא אני
קראתי להם בשם ולא הם יאהבו אותי
אף פעם.
גם אתה לא תאהב אותי. הפעם, יש טעם.
מכתב זה כשיודעים כמה לבד.
ככל שאני לבד אני אוהבת אותך יותר, וגם רוצה להשאר לבד.
אולי חוץ מהלילה, שחיילים אמיתיים מנתבים לי את המילים והכללים
של בני הנוער לא תקפים יותר.
לאהוב זה קל, דניאל, אולי בגלל זה אני
לא מסוגלת.