1. פנים - קופת תיאטרון - לילה

מייקל (בן 35, פועל זר מליבריה) עומד בתור לקופה. הוא לבוש
חליפה מהודרת וישנה, בולטת אפילו לעומת האנשים המכובדים האחרים
העומדים בתור. בתיאטרון מוצג המחזמר "גבירתי הנאווה", ומייקל
מתבונן בכרזה. מייקל מגיע אל מול הקופאית, מוציא כסף ומניח
לפניה.

מייקל:
כרטיס בבקשה.

הקופאית (בת 27) מסתכלת עליו, מהססת לרגע.

קופאית:
(באנגלית)
הזמנת?

מייקל:
הנה. אני מזמין עכשיו.

קופאית:
(באנגלית)
היית צריך להזמין.

מייקל:
מה את מתכוונת? אני רוצה כרטיס. אני בהחלט יכול לשלם עבורו.

מייקל מוציא את הכסף ומראה לה. הקופאית מסתכלת עליו, מפנה מבט
פנימה אל מישהו בתוך המשרד.

קופאית:
(לחוצה)
אלי, בוא רגע.

אלי (בן 34) ניגש אליה. מייקל חסר סבלנות.

אלי:
מה הבעיה?

הקופאית מכוונת בעיניה לעבר מייקל. אלי מסתכל אליו גם כן, רוכן
אל האשנב.

אלי:
(באנגלית)
אני מצטער אדוני, נשארו רק כרטיסים שמורים.

מייקל:
אבל ראיתי שמכרת לכולם פה.

אלי:
(באנגלית)
אדוני, בבקשה, אם תואיל לחכות רגע בצד אני אסביר הכל.

אלי הולך מהאשנב.

קופאית:
כן, הבא בתור.

הזוג שאחרי מייקל (בני 45-50) עוקפים אותו וניגשים לקופה.
מייקל, בלית ברירה זז הצידה, אפילו נדחף מעט. אלי יוצא מהמשרד
וניגש אליו.

אלי:
(באנגלית)
תראה אדוני, ההצגה הזו מוזמנת מראש, לא נשארו לי כרטיסים.

מייקל:
(נסער, אך מנסה "לרסן" את עצמו)
אוקיי. אם כך, אני מעוניין להזמין כרטיס להצגה של מחר.

אלי:
(באנגלית)
אין גם למחר, הכרטיסים לכל ההצגות המתוכננות כבר נמכרו.

מייקל:
(בקול רם ונסער)
אני לא "קונה" את זה, אדוני. זה בגלל שאני שחור?

אלי:
(באנגלית)
אדוני, תירגע בבקשה. זה לא קשור...

אלי משוטט בעיניו, רואה שוטר ושוטרת (בני 25-27) ומסמן להם.

מייקל:
אל תגיד לי להרגע. ראיתי שמכרתם לאנשים האחרים בתור.

השוטרים מתקרבים אליהם.

שוטר:
מה הבעיה?

מייקל:
(נסער)
האיש הזה לא מוכן למכור לי כרטיס להצגה.

אלי, השוטר והשוטרת מסתכלים על מייקל, מבינים שהוא מבין
עברית.

אלי:
(ברכות)
פשוט כל הכרטיסים מוזמנים...

מייקל:
זה לא נכון, זה פשוט לא נכון.

שוטרת:
(בתקיפות)
לא שאלנו אותך.

אלי:
ניסיתי להסביר לו...

מייקל נראה עצבני ולא מרוצה מהתשובה, מפגין זאת בתנועת ראש
וידיים.

שוטרת:
טוב, תבוא איתנו לתחנה בבקשה.

מייקל:
מה?

שוטרת:
אתה שמעת אותי טוב מאוד.

השוטר תופס את מייקל ביד.

מייקל:
אתם עוצרים אותי? אני רוצה לדעת מה עשיתי.

השוטר מתחיל לגרור את מייקל.

שוטר:
אף אחד לא אמר שאתה עצור, בינתיים.

גם השוטרת תופסת בידו של מייקל. מייקל מנער קלות את אחיזתם בו
והולך איתם.

מייקל:
או קיי, או קיי.

2. פנים - תחנת משטרה - לילה

מייקל יושב על ספסל בתחנת המשטרה. התחנה סמוך לגבר נוסף, שידיו
כפותות באזיקים והוא ישן, שעון על הקיר. מכשיר הקשר עובד כל
הזמן, שוטרים מלווים עצור. שוטרת ב' (בת 25) יושבת מאחורי
דלפק, מחתימה ניירות.

שוטרת ב':
(בקול רם)
מייקל מבואה?

מייקל שקוע עדיין עם ראשו בין ידיו, לא מגיב.

שוטרת ב':
(צועקת)
מייקל מבואה?

מייקל קם ופוסע לכיוונה. הוא מתקן את הגייתה.

מייקל:
אמבואה. דוקטור מייקל אמבואה.

שוטרת ב' מעיפה אליו מבט אדיש, מרימה איזה מסמך. מייקל מושיט
יד לקחת אותו. שוטרת ב' שכלל לא מסתכלת אליו, מניחה אותו על
הדוכן למרות ידו המושטת של מייקל .

שוטרת ב':
אתה יכול ללכת.

3. פנים - מועדון - לילה

מייקל נכנס אל מועדון לילה עלוב ואפלולי. הוא סוקר במבט את
המועדון. בשולחן מרכזי, סמוך לבמה, יושבת חבורה של חמישה
פועלים רומנים (בני 30-45), שותים בירות, מעשנים, צוחקים
ומדברים בקולניות. בצד, בחלק אפל של המועדון, יושבים ולדימיר
(בן 55), בחליפה שחורה, ג'ל בשיער ומשקפיים כהות, ולידו שומר
ראש א' (בן 32) ושומר ראש ב' (בן 30), גם הם בחליפות כהות וג'ל
בשיער, נראים קשוחים. בין חבורת הרומנים והמטבח מתרוצצת ליזה
(בת 40, פועלת זרה מליבריה). מייקל פונה הצידה ומתיישב בשולחן
פינתי. ליזה מתקרבת אליו, מזהה אותו. תנועתה "מתרככת" והיא
מחייכת.

ליזה:
היי, מה שלומך?

מייקל:
(בקרירות)
אמרתי לך שאת לא צריכה לעבוד היום.

ליזה מפסיקה לחייך ונושמת עמוק.

ליזה:
מה תרצה?

מייקל:
בירה בבקשה.

ליזה מסתובבת והולכת. אברהם (בן 45, בעל המועדון), מסתכל לעבר
ולדימיר. ולדימיר מסמן לו עם היד בתנועת "יאללה". אברהם עולה
אל הבמה, מסמן בידיו לשקט.

אברהם:
גבירותיי ורבותיי, אני רוצה להציג בפניכם את האירוע המרכזי
שלנו הערב. עומדת לעלות לבמה אשה שכמותה לא ראיתם מעולם, אלה
אמיתית.

הרומנים שורקים. אברהם מחייך ועושה תנועת השתקה בידיו.

אברהם:
ואני לא אומר את זה כביטוי. אני מתכוון לקומארי, אלה (בהדגשה)
א-מ-י-ת-י-ת, מנפאל. בוחרים אותה בגיל שש מבין הילדות היפות
ביותר במדינה כולה, ילדות בעלות תווי פנים, עיניים ושיניים
מושלמות, כשהזוכה היא זו שעומדת במבחן מיוחד שבו מכניסים את
חמשת הילדות המושלמות ביותר לחדר מלא שדים וראשים כרותים של
בעלי חיים.

ליזה מביאה למייקל את בקבוק הבירה שלו.

אברהם:
(ממשיך)
כן, כן. רק מי ששורדת במבחן בלי לברוח החוצה בפחד, נבחרת להיות
הקומארי, האלה החיה של העיר קטמנדו, והיא תהיה כזו עד שתקבל את
הוסת הראשון. גבירותיי ורבותיי, הרשו לי להציג לפניכם את
צ'אני, הקומארי.

מתחילה להישמע מוזיקה אוריינטלית. אל הבמה נכנסת צ'אני (בת 25,
נפאלית, יפהפייה). צ'אני לבושה בגדים אוריינטלים מפוארים וראשה
עטור כובע מרהיב. היא נכנסת לבמה בהליכה מלכותית, נראית אדישה,
קרירה ומרוחקת, ומתחילה לרקוד באירוטיות. ששת הרומנים מתלהבים
ומריעים בקול. מייקל מסתכל על צ'אני מרותק. צ'אני מורידה כפפה
וזורקת אותה אל הרומנים שמריעים שוב.

אחד הרומנים א':
(ברומנית)
תחייכי מותק.

הרומנים צוחקים. צ'אני מורידה את אחת השכבות המקושטות יותר שלה
ומשליכה הצידה. אברהם מתיישב ליד השלשה המסתורית שיושבת מאחור.
הוא מסתכל בחיוך אל ולדימיר שמעשן סיגר.

ולדימיר:
(ברוסית)
אני רוצה לראות את השיניים שלה.

אברהם מניד בראשו ומסתכל אל שומר ראש א' באי הבנה.

שומר ראש א:
הוא אמר שהוא רוצה לראות את השיניים שלה.

אברהם מפסיק לחייך ומפנה מבטו אל הבמה. בינתיים צ'אני כבר
בתחתונים וחזייה, כשלראשה עדיין ה"כתר". אחד הרומנים ב' קם
ושולח את ידיו בנסיון לחבק אותה, לקול עידוד האחרים. צ'אני
נרתעת אחורנית, מבוהלת. הרומני ב' מנסה לעלות אל הבמה. מייקל
קם בנחישות, ניגש אל הרומני ב' ומושך אותו מהבמה.

מייקל:
היי, תעזוב אותה.

הרומני ב' מסתובב ונותן מכה לא מוצלחת של שיכור למייקל.
הרומנים האחרים קמים ומנסים לתפוס את מייקל. אברהם מסמן לליזה
שתתערב. ליזה ניגשת אל החבורה המתקוטטת. היא מנסה להתערב.

ליזה:
תשבו בבקשה, תשבו.

ליזה חוצצת בין רומני ג' למייקל ומושכת אותו החוצה מהם. רומני
ג' מקלל. ליזה מושכת את מייקל.

ליזה:
תפסיק את זה.

מייקל הולך לצד ליזה שמלווה אותו אל מחוץ למועדון. לפני שהם
יוצאים בדלת הוא מפנה מבטו חזרה פנימה, ורואה את אברהם עומד
מול צ'אני ונותן לה נשיקה על המצח.

4. חוץ - הרחוב ליד המועדון - לילה

ליזה ומייקל יוצאים מהמועדון, כשליזה עדיין מלווה את מייקל
באופן פיזי. ליזה נסערת.

מייקל:
אם לקחת את התרופות שאמרתי לך את לא אמורה לעבוד עכשיו. לקחת?

ליזה נראית כאילו עומדת להתפרץ, אבל עוצרת את עצמה.

ליזה:
תלך בבקשה.

מייקל מוציא את הארנק מהכיס ומוציא ממנו כסף ומושיט לליזה.

ליזה:
בשביל מה זה?

מייקל:
הבירה.

ליזה:
תשכח את הבירה.

מייקל:
שתיתי בירה, ואני אשלם על הבירה.

ליזה:
אין לך דברים טובים יותר לעשות עם הכסף?

ליזה מסתובבת ונכנסת חזרה למועדון. מייקל מסתובב והולך.

5. פנים - מרפאת שיניים - יום

מייקל שוטף את הרצפה במרפאת שיניים. אורית (בת 35, רופאת
שיניים), עדיין בחלוק הלבן, מקפלת חלק מהמכשירים וסוגרת
בארונות, מורידה את החלוק, לוקחת את התיק שלה ופונה לצאת.

אורית:
(בדרך החוצה)
מייקל, אל תשכח להוציא את הזבל בסוף, או קיי?

אורית לא מחכה לתשובה ויוצאת. מייקל מסתכל על הדלת אחרי לכתה,
מניח את כלי הניקוי, ניגש אל פח הזבל, מחטט בו, מוציא ממנו
דברים - מכשירים וציוד של רופאי שיניים, בוחן אותם חטופות
ומכניס לתיקו. הוא שומע את הדלת נפתחת. מייקל ממהר לסגור את
התיק, לקום, לקחת את המגב והדלי ולחזור לשטוף את הרצפה. אורית
נכנסת.

אורית:
שכחתי משהו.

אורית מסתכלת, רואה את המפתחות שלה על השולחן, לוקחת אותם
והולכת.

6. פנים - חדר בדירת מייקל - יום.

החדר נראה כמו מרפאת שיניים מאולתרת. במקום כסא פציינטים יש
כסא נוח ישן. החדר מאוד מסודר, ונראה שהושקע מאמץ רב בארגון
החדר ובאילתור פתרונות לחוסר בציוד. מייקל מוציא מהתיק שלו את
הדברים שלקח מפח הזבל במרפאה. הוא מנקה אחד מהם ביסודיות,
מכניס לקופסא קטנה ומניח אותה ליד קופסאות דומות, מסודרות
היטב. הוא לוקח מכשיר קטן נוסף ומתחיל לנקות גם אותו.

7. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - לילה.

ליזה נכנסת אל ה"מרפאה" של מייקל.

ליזה:
(בחביבות)
מה שלומך?

מייקל עם גבו אליה, עסוק בארגון ציוד.

ליזה:
אחותי מוסרת דרישת שלום, היא שואלת מה שלום אשתך ודנש?

מייקל:
הם בסדר, תודה.

ליזה:
היא כל הזמן אומרת לי שאתה האיש הכי מכובד שהיא עבדה אצלו. היא
ממש אוהבת את אשתך.

מייקל מסתובב לרגע ומכוון בידו אל הכסא.

מייקל:
(בריחוק, אדישות)
שבי בבקשה.

ליזה נראית פחות חייכנית, קצת נעלבת. היא ניגשת להתיישב על
הכסא.

ליזה:
אתה כועס עליי?

מייקל מסתובב, ניגש אליה.

מייקל:
לא, אני לא כועס.

מייקל מרכיב על ראשו את הפנס המאולתר, לוקח זכוכית מגדלת ומוט
רופאי שיניים קטן ורוכן לעבר ליזה.

ליזה:
אפשר שהטיפול יהיה קצר יותר היום?

מייקל נעמד.

מייקל:
את רוצה שאני אתקן לך את החורים או לא?

ליזה:
כן, בסדר, אני פשוט צריכה לעבוד, אתה יודע.

מייקל רוכן אל ליזה ומתחיל את הטיפול.

8. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל ישן. הוא מתעורר מדפיקות לא חזקות בדלת. הוא קם, ניגש
בזהירות לדלת. הדפיקות נשנות. הוא מציץ דרך החור ופותח את
הדלת. בפתח עומדת צ'אני. צ'אני לבושה בבגדים איתם היתה בהופעה,
על פניה איפור רב, מעט מרוח ודוהה. היא נכנסת לדירה שלו בלי
לשאול אותו ובלי לדבר. מייקל המופתע זז ונותן לה להיכנס. היא
הולכת באותה הליכה מלכותית ומוקפדת כפי שהלכה בהופעה.

מייקל:
שלום.

צ'אני מוציאה תמונה ומושיטה אותה אל מייקל. הוא לוקח את התמונה
ובוחן אותה - תמונה של ילדה מזרחית יפה, מחייכת, לבושה בבגדים
מפוארים הדומים מאוד לבגדי ההופעה של צ'אני.

מייקל:
מה...?

צ'אני פותחת את פיה לרווחה. מייקל מציץ אל הפה ורואה ששיניה של
צ'אני רקובות. הוא מהנהן לחיוב ומורה לה לעבר החדר-מרפאה שלו.
צ'אני ניגשת לשם.

9. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - יום.

מייקל רוכן לעבר פיה של צ'אני ובוחן את שיניה עם זכוכית
המגדלת.

מייקל:
את יודעת, צריך לעשות לשיניים שלך שיקום.

מייקל מזדקף בכסאו ומסתכל על צ'אני.

מייקל:
אין לי פה את הציוד לזה, זה ציוד מאוד יקר.

צ'אני מסתכלת עליו בעיניים פעורות.

מייקל:
את מבינה מה אני אומר?

צ'אני ממשיכה להסתכל עליו בלי להגיב.

מייקל:
את מבינה אנגלית?

צ'אני עדיין מסתכלת עליו בלי להגיב. מייקל נאנח, רוכן אל שיניה
שוב. צ'אני פותחת שוב את פיה לרווחה. מייקל בוחן אותן עוד
שתיים-שלוש שניות, מזדקף שוב, מסתכל על צ'אני.

מייקל:
(בשקט, בשפה ליברית)
את כל כך יפה. את האשה היפה ביותר שראיתי בחיי. אני אעשה הכל
כדי להפוך אותך למושלמת.

צ'אני מסתכלת עליו. היא נראית מאוד שלווה ועיניה הגדולות
מרוכזות בו, כמעט מהופנטות. נשמעת סירנת משטרה קצרה שנכבית.
צ'אני נראית מבוהלת. מייקל קם וניגש לחלון.

01. חוץ - הרחוב מתחת לבית של מייקל - יום.

מייקל המתבונן מהחלון רואה ניידת משטרה נעצרת על המדרכה ממול,
וממנה יוצאים עופר (בן 35) וסיימון (בן 26), שוטרים הלבושים
בגדים אזרחיים. הם מתחילים לחצות את הכביש לעבר הבניין של
מייקל.

11. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - יום.

מייקל מסתובב מהחלון לעבר צ'אני. נשמעות דפיקות חזקות ומהירות
בדלת. צ'אני נראית מבוהלת ומתחילה לקום. מייקל מסמן לה בידיו
לשבת.

מייקל:
זה בסדר, זה בסדר.

מייקל יוצא מהחדר.

21. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל ניגש לפתוח את הדלת. הדפיקות נמשכות. בפתח עומדת ליזה,
ומאחוריה טוני (בן 26) ועבדי (בן 24), שניהם פועלים מגאנה.

ליזה:
בבקשה, אתה יכול לתת לנו לברוח מפה?

מייקל:
אל תכניסי אותי לזה.

מייקל מנסה לסגור את הדלת. ליזה וטוני תופסים את הדלת לפני
שהוא סוגר אותה.

ליזה:
בבקשה, הם עולים, יש מפה דרך החוצה. זה הסיכוי היחיד שלנו.

מייקל מסתכל לכיוון החדר-מרפאה, מהסס.

ליזה:
בבקשה. אני מתחננת. לך הם לא עושים צרות.

מייקל, שאינו שבע רצון מהעניין, פותח להם את הדלת ונותן להם
לעבור. ליזה, טוני ועבדי נכנסים. השלושה פונים לעבר החדר השני.


מייקל:
לא משם.

מייקל מצביע למרפסת. ליזה, טוני ועבדי מסתכלים אליו חטופות,
מסתובבים ויוצאים דרך המרפסת. מייקל סוגר את הדלת. הוא מסתובב
בכוונה לחזור למרפאה, אולם שוב נשמעות דפיקות חזקות בדלת.

סיימון (O.S):
לפתוח. משטרה.

מייקל לחוץ מעט, מעיף מבט לעבר המרפאה. הדלת כמעט לגמרי סגורה
והוא לא רואה דבר. מייקל ניגש לפתוח את הדלת. עופר נכנס ראשון,
קצת בגסות, סיימון אחריו.

עופר:
לקח לך זמן לפתוח. תראה לי ת'רשיון שלך.

מייקל:
אתה יודע שיש לי.

סיימון צועד לעבר מייקל ומרים אצבע מאיימת.

סיימון:
מתחצף? מי אתה חושב שאתה? יא זבל. אתה תעשה מה שאומרים לך.

מייקל ניגש הצידה אל התיק שלו, מוציא משם את המסמכים, ניגש אל
עופר ומגיש לו אותם. עופר כלל לא מסתכל עליהם, אלא מסתכל לדלת
החדר.

עופר:
אתה יודע איפה השכנים שלך ממול? יכול להיות שבמקרה הם מסתובבים
אצלך?

מייקל:
לא.

סיימון:
חתיכת שקרן, אני יכול לראות עליו. יש פה מישהו, אני מוכן
להתערב על זה.

עופר:
סיימון. תירגע.

עופר ניגש אל דלת המרפסת הפתוחה וסוגר אותה.

עופר:
כדאי שיהיה סגור. שלא יברח לך החום.

עופר מתהלך בחדר, פונה אל מייקל.

עופר:
אולי בכל זאת? תחשוב טוב, אולי... מאחורי הדלת הזאת?

עופר מתחיל להתקרב אל הדלת ומסתכל על מייקל. מייקל לחוץ, ניגש
בזריזות לתיק שלו, מוציא את הארנק.  עופר מסמן לו להחזיר את
הארנק פנימה, ופונה אל סיימון.

עופר:
סיימון, למה שלא תרד לחפות.

סיימון:
מה קרה לך? על מה לחפות?

עופר:
ומה אם הם בחדר השני וינסו לברוח, מי יתפוס אותם? אני אקפוץ
אחריהם מהחלון? כמו סופרמן?

סיימון יוצא. עופר מסמן למייקל בידיו "תביא לי". מייקל מוציא
את הארנק, מוציא ממנו כסף ונותן לעופר. עופר לוקח את הכסף
ומכניס לכיס. עופר מחייך וטופח על כתפו של מייקל.

עופר:
מייקל. אתה מוצא חן בעיניי. אז תיזהר, אוקיי? שאני לא אצטרך
לשלוח אותך חזרה לאשתך ולילדים. איפה הם בגאנה? ליבריה?

עופר סותר בחביבות למייקל על לחיו. מייקל לא אוהב את זה. עופר
הולך.

31. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - יום.

מייקל נכנס למרפאה שלו. צ'אני לא נמצאת שם. מייקל רואה את
החלון הפתוח וניגש אליו. הוא מסתכל החוצה ועוקב במבטו אחרי
"מסלול" של מרזבים וברזים המאפשר לברוח מהחלון הזה החוצה, חלקם
נראים כמשענים מאולתרים. מייקל מסתובב פנימה חזרה, ורואה שעל
השולחן מונחים 300 שקלים בשלושה שטרות חדשים ונקיים.

41. פנים - מועדון הלילה - לילה.

מייקל נכנס למועדון. הוא הולך זקוף. הרומנים יושבים במועדון,
וכשהוא נכנס הם משתתקים,  מסתכלים עליו במבטים מאיימים
ומתלחשים ביניהם. מייקל מתעלם. ליזה מבחינה בו וניגשת אליו.

ליזה:
למה אתה פה? הם (מצביעה על הרומנים) נמצאים פה כל הזמן.

מייקל:
אני מחפש אותה.

ליזה מרכינה לרגע מבט ופניה הופכות רציניות.

ליזה:
למה? מה אתה רוצה ממנה?

מייקל:
היא ברחה באמצע הטיפול.

ליזה:
אני אשלח אותה אלייך שוב.

מייקל:
את יכולה להגיד לי איפה היא או לא?

ליזה חושבת לשניה.

ליזה:
היא בחדר מאחור.

מייקל חוצה את המועדון וניגש אל מאחורי הבמה.

51. פנים - מסדרון אחורי במועדון - לילה.

מייקל הולך במסדרון. המסדרון קצר, מלוכלך וטחוב. במסדרון יש
דלת. מייקל מקיש על הדלת. אין תגובה. מייקל פותח את הדלת.

61. פנים - החדר האחורי במועדון - לילה.

מייקל נכנס לחדר. החדר צר, עלוב ומלוכלך. הוא רואה את צ'אני,
שיושבת ליד שולחן ומסתכלת עליו, מופתעת. צ'אני, בבגדיה
המפוארים, נראית זוהרת באופן מנוגד לחלוטין לחדר. מייקל מסתכל
עליה לשניה, ואז כאילו "מתעורר", מוציא מכיסו את הכסף ומניף
אותו למולה.

מייקל:
אני לא רוצה את הכסף ממך. אני אפילו עוד לא טיפלתי בך. איך
שברחת זה היה מאוד מסוכן, למה ברחת ככה? זה היה טפשי. לא היית
צריכה לעשות את זה.

תוך כדי דבריו מייקל, המחזיק בשטרות הכסף, מתחיל להתקרב אל
צ'אני. היא נבהלת ונרתעת. מייקל מבחין בכך, נעצר ונסוג טיפה,
חושב שנייה ומחייך חיוך מרגיע.

מייקל:
לא. אני לא רוצה סקס.

מייקל חושב לשנייה איך להסביר לצ'אני את עצמו. הוא מחייך אליה
ומתחיל לעשות בפנטומימה תנועות כאילו הוא נותן משהו למישהו,
קופץ לשחק את הצד השני, יורד על ברכיו ועושה פרצוף של אסיר
תודה, קופץ לשחק את הצד הראשון ועושה שוב תנועות של לתת.

מייקל:
עזרה, עזרה.

צ'אני מחייכת ומסתירה את פיה בידה. מייקל מחייך גם כן, מרוצה
שהעלה חיוך על פניה. מייקל נוגע בשיניו, עושה בידו ובפניו
מחווה של "אפשר?". צ'אני מסתכלת עליו ומהנהנת. מייקל מתקרב
אליה, מושיט את ידו בעדינות לעבר פיה, פותח פה גדול כדי להדגים
לה מה הוא רוצה. צ'אני פותחת את פיה, ומייקל מלטף את שיניה
בעדינות, נוגע תוך כדי כך גם בשפתיה.

מייקל:
(ברכות)
אני רוצה לעזור לך.

הדלת נפתחת ואל החדר נכנס אברהם. ליזה נכנסת מייד אחריו. צ'אני
מרצינה ונרתעת. מייקל גם עושה צעד אחורה. אברהם מופתע לראות
שיש בחדר עוד מישהו והוא נעצר בכניסה. ליזה נראית כאילו בדיוק
פספסה את הנסיון לעצור את אברהם מלהיכנס.

אברהם:
שלום. מותר לדעת מי כבודו?

ליזה:
זה מייקל. הוא רופא השיניים שאליו שלחתי את צ'אני.

אברהם:
או.

אברהם מחייך חיוך גדול, ניגש ומושיט את היד אל מייקל. מייקל
לוחץ אותה בהיסוס. אברהם ניגש ונעמד ליד צ'אני, מלטף את ראשה.

אברהם:
אז אתה זה שהופך את האלה היפה שלי לעוד יותר יפה.

אברהם מוציא מארנקו עוד כמה שטרות.

אברהם:
אז מה? אתה רוצה עוד כסף? קח.

אברהם מושיט את הכסף אל מייקל.

אברהם:
קח. אתה יודע כמה אני אוכל לקבל עליה אחרי שתתקן לה את
השיניים? אלה מזרחית, יפהפייה, מושלמת. אני יודע. אני יודע
בדיוק.

אברהם מחזיק בידו את לסתה של צ'אני, כאילו מציג את הלסת
לראווה. מייקל מסתכל על ליזה מופתע. ליזה מרימה ידיה, מסמנת
שלא ידעה מהעניין. מייקל מפנה מבטו אל צ'אני.

מייקל:
לא תודה.

אברהם מסתכל עליו מופתע.

אברהם:
מה? למה? ממילא אני אמצא מישהו שיעשה את זה, אז מה אכפת לך
להרוויח את הכסף הזה? בטוח יש לך איזה משהו שאתה צריך בשבילו
את הכסף. או מישהו. נכון? אז תיקח. זאת רק ההתחלה. כמה אתה
רוצה? אלפיים שקל? שלושת אלפים? כשהיא תתחיל לחייך חיוך גדול
ולבן אתה תקבל הכל.

אברהם מוציא עוד שטרות מכיסו ומגיש אותם אל מייקל. מייקל מסתכל
על צ'אני. היא שוב מחייכת אליו ומסתירה את הפה, מפסיקה לחייך
כשרואה שמייקל מאוד רציני. מייקל מהסס, חושב כמה שניות ולוקח
את הכסף ביד רועדת.

מייקל:
את יכולה לבוא מתי שנוח לך.

מייקל פונה לצאת, עובר ליד ליזה. ליזה מתחמקת ממבטו. מייקל
מרכין מבט ויוצא.

71. פנים - מרפאת שיניים - יום.

מייקל מטאטא את חדר ההמתנה במרפאה. אורית מטפלת בפציינט בחדר
הטיפולים. מייקל מדי פעם מעיף מבט לעבר אורית והטיפול. מייקל
עובר ממש סמוך לפתח חדר הטיפולים עם המטאטא, מסתכל לעבר אורית
והפציינט. אורית קוראת משהו ביומן המונח לידה, מושיטה ידה
ולוקחת בלי להסתכל מכשיר כלשהו מהסטנד, מפנה מבטה אל הפציינט
פעור הלוע ועומדת להכניס את המכשיר אל פיו.

מייקל:
לא.

מייקל קפוא על מקומו. אורית מסתכלת אל מייקל מופתעת, מתבוננת
במכשיר שבידה, מבינה שזהו לא המכשיר הנכון. היא מסתכלת על
מייקל שוב, פניה מביעות תמיהה. מייקל קפוא על מקומו, נראה
לחוץ. אורית מחזירה את המכשיר ולוקחת מכשיר אחר. מייקל נושם
לרווחה. אורית מסתכלת עליו שוב, רואה שהוא נושם לרווחה, וחוזרת
לטפל בפציינט.

81. פנים - מרפאת השיניים - יום.

הפציינט יוצא מהמרפאה. אורית מסתכלת על מייקל שכבר שוטף את
רצפת חדר ההמתנה. היא קמה וניגשת אליו.

אורית:
איך ידעת שזה לא המכשיר הנכון?

מייקל מושך בכתפיו וממשיך לשטוף את הרצפה.

אורית:
אל תתחמק ממני. זה ברור שאתה ידעת. מאיפה אתה יודע?

מייקל מתרחק מאורית, מנסה לא להסתכל אליה.

מייקל:
(מגמגם)
לא... פשוט ראיתי אצלך...

אורית מתקרבת אליו, מייקל נעמד ופונה אליה כי אין לו הרבה
מרווח יותר.

אורית:
לא היית יכול לדעת ככה מייקל. תסביר לי.

מייקל לא מגיב.

אורית:
אתה פשוט ידעת. אתה מבין בזה משהו. אפילו אסיסטנט לא היה יודע
את ההבדל. מאיפה אתה מבין? (בטון של שאלה) אתה רופא שיניים?
(בטון החלטי) אתה רופא שיניים, נכון?

מייקל מהנהן לחיוב. אורית מסתכלת עליו לשניה, ואז עושה צעד קטן
אחורה.

אורית:
שב.

מייקל מניח את כלי הניקוי ומתיישב על הכורסא בחדר ההמתנה.
אורית ניגשת, מחממת מים בקומקום ומכינה שתי כוסות קפה.

אורית:
(תוך כדי הכנת הכוסות)
אני לא מבינה. אם אתה רופא שיניים, אז מה אתה עושה פה?

אורית מסתובבת עם הכוסות המוכנים, מתקרבת אל מייקל, מתיישבת
מולו, מגישה לו את הכוס ומתחילה לשתות.

מייקל:
הייתי רופא שיניים בליבריה. היתה לי מרפאה מצליחה, בית גדול,
משרתת אישית, עד שהצטרפתי לאיזה תנועה פוליטית קטנה. לא משהו
אלים, רק כמה אנשים, משכילים, אבל אמרנו כמה דברים נגד הנשיא
טיילור. לא חשבנו שיעשו משהו נגדנו, לא עשינו משהו מיוחד, אבל
השלטונות התחילו לפגוע בנו. חלק מהאנשים נעצרו ואפילו נהרגו.
לי הם לקחו את הרשיון שלי לטפל, ונשארתי, אני, אשתי והבן שלנו,
בלי כלום.

אורית:
הם עוד שם?

מייקל:
כן. הם גרים אצל אמא שלי. אני שמעתי שאפשר עם ההשכלה שלי להשיג
רשיון עבודה במקצוע בקנדה, וזה מה שאני רוצה לעשות. אבל זה
עולה הרבה כסף. באתי לפה כדי לנסות לחסוך כסף בשביל להשיג את
הרשיון ולהביא גם את אשתי והבן לקנדה.

אורית מהנהנת ושותקת. היא קמה.

אורית:
תשמע. אני יכולה להיעזר בך. אני רוצה שתדאג לארגן ולסדר את
המכשירים והציוד בסוף כל יום עבודה, ושתדאג לרשום לי מה צריך
להזמין. אתה יודע איך לבדוק את זה, נכון? אני אכפיל לך את
המשכורת.

מייקל מחייך לתודה. אורית פושטת את החלוק שלה, לוקחת את המעיל
והתיק, משאירה מפתח על שידה.

אורית:
תשים במקום הרגיל. ביי.

אורית יוצאת.

91. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - לילה.

מייקל יושב במרפאה שלו ליד השולחן. הוא מתעמק בשרטוט ידני,
מדויק, מושקע וצבעוני של שיניים. בפינת השרטוט כתוב "chani".
מייקל מסתכל בשרטוט, מתקן בו משהו, ואז מתחיל לשרטט בזריזות את
תווי פניה של צ'אני מסביב לציור השיניים. יש דפיקות בדלת.
מייקל קם וניגש לפתוח.

02. פנים - דירתו של מייקל - לילה.

מייקל פותח את הדלת. צ'אני נכנסת. הם מסתכלים לשנייה זה בזו,
ואז צ'אני ניגשת אל המרפאה.

12. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - לילה.

צ'אני נכנסת למרפאה. היא מבחינה בציור של מייקל ומחייכת אליו,
כשהיא מסתירה את פיה. מייקל מעט נבוך, לוקח את השרטוט, מקפל
אותו בזריזות ומניח אותו על מדף בצד. הוא מסמן לצ'אני לשבת.
צ'אני נשכבת על הכסא נוח. מייקל פותח כמה קופסאות ומוציא כמה
מכשירים. הוא מתיישב סמוך לצ'אני, מניח ידו על לסתה ומסמן לה
לפתוח את הפה. הוא מסתכל אל פיה ואז מזדקף.

מייקל:
זה הולך לכאוב.

צ'אני לא מבינה אותו. מייקל רוכן אליה, מכניס את המכשיר ועושה
איזו פעולה על שיניה של צ'אני. צ'אני פולטת צווחת כאב. מייקל
נרתע אחורה.

מייקל:
אני מצטער.

עיניו של מייקל מתלחלחות. הוא מנגב אותן. צ'אני מתבוננת בו
בריכוז.

מייקל:
אני חייב להכאיב לך.

צ'אני מתבוננת בו באותו ריכוז. מייקל רוכן אליה ומכניס את
המכשיר שוב אל פיה, עושה את הטיפול. צ'אני עושה העוויית כאב,
אך לא משמיעה קול.

22. פנים - דירתו של מייקל - לילה.

מייקל מלווה את צ'אני לדלת. הם עומדים זה מול זו. צ'אני מושיטה
ידה קדימה, כשגב היד מופנה כלפי מייקל. מייקל חושב לשנייה, קד
קידה כשהוא מסתכל אל צ'אני, לקבל אישור שהוא עושה את הדבר
הנכון, לוקח את ידה ומנשק אותה. צ'אני מחזירה קידה עם ראשה,
ומחייכת. מייקל מחייך אליה. צ'אני פונה אל הדלת, פותחת אותה.
בפתח עומד אברהם שעוצר את תנועת היד שנועדה לדפוק על הדלת.
צ'אני קצת נבהלת. אברהם מחייך.

אברהם:
אני מקווה שלא הפרעתי לשום דבר.

מייקל:
(נבוך)
לא...

אברהם נכנס.

אברהם:
באתי לתת לך מקדמה. לראות איך הטיפול מתקדם.

אברהם מוציא כסף ומושיט אותו למייקל.

מייקל:
למען האמת... עשיתי כבר כל מה שאני יכול.

אברהם מושך את הכסף, פונה אל צ'אני, פותח את פיה בעזרת ידו
ובוחן את שיניה.

אברהם:
מה זה? אתה צוחק עליי? בשביל זה הייתי יכול לשלוח אותה לגראז'.
אתה קורא לעצמך רופא שיניים? תראה איך היא נראית.

מייקל מרכין מבט.

מייקל:
בשביל יותר מזה אני צריך ציוד וחומרים שפה אין לי, שעולים הרבה
כסף.

אברהם:
בשביל מה אני משלם לך?

מייקל:
זה לא מספיק.

אברהם מסתובב עצבני בחדר.

אברהם:
אז תשיג את זה איכשהו. לא יודע איפה יש את הדברים האלה שלכם,
וגם לא מעניין אותי. ואם אין לך דרך אחרת אז תגנוב את זה. אחרת
אתה יכול לשכוח מהכסף שלך.

מייקל מסתכל עליו שקט. אברהם נרגע קצת, ניגש אל מייקל וטופח על
שכמו.

אברהם:
אתה מפחד לגנוב, אה? רואים שאתה בחור מוסרי. טוב, תשמע, אם
תסתבך ויקרה משהו אז אני מכיר כמה אנשים שיוכלו לעזור לך. סמוך
עליי, אני אדאג לך. רק אל תיתן שיתפסו אותך על חם, אוקיי?
בינתיים קח את זה.

אברהם, עדיין עם היד על שכמו של מייקל, דוחף את הכסף לכיסו של
מייקל.

32. חוץ - טלפון ציבורי - לילה.

מייקל ניגש לטלפון ציבורי, מכניס כרטיס ומחייג. הוא מקשיב
לטלפון.

מייקל:
(בשפה ליברית)
הלו? אמא? זה מייקל... כן... אני בסדר. מה איתך? (פאוזה) אה.
כן. מרי נמצאת שם? (פאוזה) מרי? שלום. אתם בסדר? (פאוזה) יכול
להיות שזה לא ייקח עוד הרבה. אני עושה עכשיו עבודה עבור סכום
גדול. (פאוזה, הופך עצבני) טוב, מה את רוצה? אני עושה מה שאני
יכול. (פאוזה) כן. (פאוזה) דנש איתך? תתני לי אותו. (פאוזה)
דנש? היי. זה אבא. זוכר אותי?

מייקל מקשיב ואז צוחק.

מייקל:
נכון. יופי. (פאוזה). קיבלת את הכדורגל ששלחתי לך? הלו? דנש?
הלו?

כרטיס הטלפון קופץ. מייקל נאנח, סוגר את השפופרת.

42. פנים - מכון לציוד רפואת שיניים - יום.

מייקל נכנס לחדר קבלה גדול של מכון לציוד רפואת שיניים. הוא
מסתובב מול הקירות ומסתכל בפוסטרים של הציוד התלויים עליהם.
הוא מתעכב מול פוסטר מסוים. עובד של המכון (בן 40) מתקרב
אליו.

העובד:
מי אתה? מה אתה עושה פה?

מייקל:
(נלהב)
כמה עולה מכשיר כזה?

העובד:
(בעברית ואחר כך באנגלית)
תשעת אלפים שקלים. תשעת אלפים.

מייקל:
(חצי בהתלהבות, חצי באכזבה)
וואו.

העובד:
(באנגלית)
מה אתה רוצה?

מייקל:
(מגמגם)
באתי לראות אם אתם צריכים פה עובדים.

העובד:
(אנגלית)
לא. אנחנו לא צריכים.

מייקל מהנהן. העובד הולך וגם מייקל פונה לצאת. על שולחן סמוך
לדלת יש ערמה של פרוספקטים. מייקל לוקח אחד מהם, מכניס לכיסו
ויוצא.

52. פנים - לובי במוסד ציבורי - יום.

מייקל עובר בלובי כשבידו מטאטא רחובות. יושבת שם פקידה (בת
28). מייקל מחייך אליה.

מייקל:
היי. מה שלומך?

הפקידה מתעלמת ממנו. מייקל מפסיק לחייך ויוצא.

62. חוץ - הגן של המוסד הציבורירחוב בדרום תל אביב - יום.

מייקל מטאטא שביל בגינה, מרים עיניו ורואה מעבר לגדר, ברחוב,
את ליזה ולידה את עופר וסיימון. עופר וסיימון עומדים מולה
בתנוחה "בוסית", מדברים אליה. ליזה נראית לחוצה, מתחילה לחפש
משהו בתיק שלה שוב ושוב, אומרת משהו לעופר וסיימון. מייקל מניח
את המטאטא ויוצא אליהם.

מייקל:
מה הבעיה.

סיימון מסתובב אליו.

סיימון:
אתה אל תתערב.

מייקל:
אני בטוח שאם יש בעיה אפשר לפתור אותה.

עופר פונה אל מייקל.

עופר:
מייקל, מה שאתה חושב מעניין אותי כמו הברד בדרום ספרד. אל
תתחיל לי להרגיש יותר מדי בטחון עצמי ולתפוס תחת, הבנת? אני
יכול בקלות לדאוג שתעוף על טיל חזרה לאפריקה.

עופר פונה אל ליזה.

עופר:
טוב, הפעם נוותר לך, אבל חסר לך שנתפוס אותך עוד פעם בלי
המסמכים.

עופר וסיימון מסתובבים והולכים לעבר הניידת שלהם, נכנסים
ונוסעים. כשהם נוסעים ליזה מתחילה ללכת. מייקל הולך אחריה.

מייקל:
הכל בסדר?

ליזה:
(עצבנית)
כן הכל בסדר, תודה רבה.

מייקל:
ליזה.

ליזה נעצרת ופונה אל מייקל.

ליזה:
אתה יודע, אני יכולה להסתדר בעצמי, אני לא צריכה את העזרה, בטח
לא ממך.

מייקל:
אני מצטער. אני צריך לדבר איתך.

ליזה:
אין לי על מה לדבר איתך.

ליזה ממשיכה ללכת. מייקל מחיש צעדיו ונעמד מול ליזה. בתחילה
היא מנסה לחמוק, אך לבסוף נעמדת ונאנחת.

ליזה:
אתה מתייחס לאנשים כמו חרא.

מייקל:
מה את מתכוונת?

ליזה:
מה אני בשבילך?

מייקל נבוך, לא יודע מה לענות.

ליזה:
אני יודעת. אני רק בחורת 'גולה' פשוטה, לא? לא מישהי שאדם כמוך
צריך להתייחס אליו. נכון?

מייקל:
זה לא נכון.

ליזה:
אל תמכור לי בולשיט. בהתחלה חשבתי שאתה סתם בנאדם מנומס, שקט,
מכובד. עכשיו, אחרי שראיתי איך אתה הורס את הבחורה המסכנה הזו,
אני מבינה מה אתה.

ליזה פונה וממשיכה ללכת, נעצרת ומתחילה לבכות. מייקל הולך אליה
ומניח בהיסוס את ידו על כתפה.

מייקל:
מה קרה?

ליזה לא עונה.

מייקל:
בואי, נשב פה איפושהו ונדבר.

72. חוץ - גן ציבורי בדרום תל אביב - יום.

מייקל וליזה יושבים על ספסל בגן ציבורי.

ליזה:
אני מתגעגעת לבן שלי.

מייקל:
לא ידעתי שיש לך ילד.

ליזה:
אף פעם לא שאלת.

מייקל:
איפה הוא?

ליזה:
בליבריה, אצל אמא שלי.

מייקל:
ולמה את לא חוזרת?

ליזה צוחקת צחוק אירוני.

ליזה:
יש לך שאלות טפשיות.

ליזה נושמת עמוק. היא ומייקל יושבים כמה שניות בשקט.

ליזה:
רצית משהו, לא?

מייקל:
כן... אני צריך את עזרתך... יש מכשיר שאני צריך כדי לסיים את
הטיפול בצ'אני. אולי תוכלי לעזור לי להשיג את זה איכשהו? אני
אתן לך עמלה גדולה יותר מבדרך כלל.

ליזה מסתכלת עליו במבט של אכזבה.

ליזה:
אתה מוכן לעשות הכל בשביל כסף?

מייקל:
זה לא רק בשביל כסף.

ליזה קמה ללכת.

ליזה:
אתה תעשה מה שאתה רוצה. אני לא רוצה להיות חלק מזה.

82. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל פותח ארון, מסיר כמה לוחות עץ גדולים. נחשף ארון פנימי
עם מנעול. מייקל מוציא מפתח ופותח את המנעול ואת הארון הקטן.
הוא מוציא משם קופסת מתכת, פותח אותה ומוציא ממנה ערימה של
שטרות. הוא סופר אותם במהירות, וכשמסיים נושך את שפתיו, נראה
מאוכזב.

92. פנים - מרפאת השיניים - יום.

מייקל יושב בחדר הטיפולים, ממיין מכשירים וחומרים למקומם.
אורית מתארגנת לצאת.

אורית:
להתראות.

אורית פונה לצאת, נעצרת, ומסתובבת אל מייקל.

אורית:
מייקל.

מייקל מרים ראשו ומסתובב אליה.

אורית:
עבודה טובה.

מייקל מחייך. אורית הולכת. מייקל נהיה רציני. הוא קם, מסתכל
מהחלון שאורית הלכה, ניגש אל ארון הציוד, מוציא מכיסו את
הפרוספקט מהמכון. על הפרוספקט יש סימונים בעט. מייקל עובר על
תכולת הארון, רואה מה שהוא צריך. הוא נושם עמוק, מזיע קצת,
מהסס ולבסוף פותח את הארון ומוציא את המכשיר.

03. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - לילה.

מייקל רוכן לעבר צ'אני, הוא עובד על השיניים שלה, מאוד מרוכז
בהן. הוא מזדקף.

מייקל:
זהו. זה מוכן.

צ'אני מסתכלת עליו. מייקל קם מהכסא, הולך הצידה, מחפש משהו בין
המדפים, מוצא ראי קטן ונותן אותו לצ'אני. צ'אני לוקחת את הראי,
מסתכלת על מייקל כאילו לקבל אישור.

מייקל:
קדימה, קדימה.

צ'אני מסתכלת בראי, פותחת את הפה. היא רואה ששיניה מתוקנות,
מסודרות ויפות. צ'אני מורידה את הראי ומחייכת אל מייקל חיוך
גדול, טיפה צוחקת. החיוך שלה עושה אותה יפה יותר. מייקל מסתכל
עליה כמעט מהופנט. צ'אני קמה, נדה לאות תודה אל מייקל. השניים
עומדים זה מול זו לכמה שניות. לבסוף צ'אני מסתובבת ויוצאת
מהחדר.

13. פנים - דירתו של מייקל - לילה.

צ'אני הולכת מפתח ה"מרפאה" אל דלת הדירה. מייקל יוצא אחריה,
מחיש צעדיו, מושיט ידו ואוחז אותה בכתפה.

מייקל:
חכי.

צ'אני נעצרת ומסתובבת אליו מופתעת. מייקל מנסה לחבק אותה.
צ'אני מופתעת, נראית מתנגדת וקצת הודפת אותו. מייקל נרתע
אחורה.

מייקל:
אני מצטער, אני מאוד מאוד מצטער.

צ'אני מסתכלת עליו לשנייה, ואז פוסעת אליו בהליכתה האצילית,
מנשקת אותו על לחיו, על פיו, נשיקות מאופקות. מייקל מתחיל לחבק
אותה בעדינות ולנשק אותה גם. הם מתנשקים ומתחבקים, ונראה
שצ'אני מוותרת על הפאסון ה"אצילי", והיא מתרפקת על מייקל כמו
ילדה קטנה. מייקל מחבק אותה חיבוק הגנתי, חזק, מצמיד אותה אליו
כשראשה על חזהו.

מייקל:
זה בסדר. הכל יהיה בסדר.

23. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל מתעורר משינה. עדיין לא אור יום מלא. הוא מסתכל הצידה
ורואה את צ'אני שוכבת לידו, עדיין ישנה. מייקל בוחן אותה היטב,
עובר על גופה. הוא מציץ בשעון וקם.

33. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל לבוש, עומד ליד הדלת. הוא מסתכל על צ'אני, ניגש לעברה
ומנשק אותה על לחיה. צ'אני נראית מחייכת מתוך שינה, נעה קצת
במיטה. מייקל מחייך, קם ויוצא.

43. פנים - המסדרון מחוץ לדירה - יום.

מייקל יוצא מהדלת, סוגר אותה, מתחיל ללכת, נעצר, חושב לרגע,
מסתובב ונועל את הדלת.

53. חוץ - רחוב מול מרפאת השיניים של אורית - יום.

מייקל הולך ברחוב. זה רחוב בורגני ויפה, בתים פרטיים, עצים.
מאוד שונה מהסביבה העלובה שבה הוא חי. הוא רואה מרחוק ניידת
משטרה. מייקל מתקרב ורואה שניידת המשטרה חונה לא רחוק מהמרפאה.
הוא נצמד לגדר, מתקרב עוד קצת. הוא רואה את אורית עומדת ומדברת
עם עופר וסיימון. מייקל מתחיל להתרחק לאט ובשקט, משתדל שלא
יבחינו בו, אבל עופר רואה מרחוק את דמותו מתרחקת.

63. חוץ - הרחוב מחוץ לביתו של מייקל - יום.

מייקל חוזר לביתו. כשהוא מתקרב הוא מבחין בניידת המשטרה המוכרת
החונה סמוך. הוא נכנס בריצה אל חדר המדרגות.

73. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל נכנס בריצה אל דירתו. הדלת פרוצה לחלוטין. מייקל מתנשף.
הדירה הפוכה לגמרי, חפצים רבים שבורים. מייקל עוצר את נשימתו.
סיימון עומד במרכז הדירה, מבחין בו.

סיימון:
(צועק לכיוון החדר-מרפאה)
הוא פה.

מייקל ניגש לשם.

83. פנים - החדר-מרפאה של מייקל - יום.

מייקל נכנס ל"מרפאה" שלו. עופר יושב שם על הכסא הנוח. המרפאה
הרוסה גם כן.

עופר:
מייקל, שלום.

מייקל עומד מולו, מתנשף, מודאג.

עופר:
אז זה היה הסוד הגדול? (פאוזה) איזה קטע... כזה דבר עוד לא
ראיתי. מרפאת שיניים מאולתרת... אתה יודע מה? זה דוקא מוצא חן
בעיני. ממש חבל שזה נהרס ככה.

עופר קם מהכסא. מייקל מתנפל עליו.

מייקל:
איפה היא?

עופר מצליח בקלות להכניע את מייקל, לכופף את ידו מאחורי הגב
ולהחזיק אותו.

עופר:
תירגע. זה אפילו לא היינו אנחנו שעשינו את זה. נראה שיש לך עוד
כמה אויבים.

עופר מכופף את ידו של מייקל עוד ומכאיב לו יותר.

עופר:
עם כל כמה שאני מחבב אותך, את הדבר הזה אני לא יכול לסגור
בינינו.

עופר מחזיק את ידיו של מייקל מאחורי גבו ביד אחת, ובשנייה שולף
אזיקים.

עופר:
אני יכול לוותר על כל הקטע הבירוקרטי, נכון?

מייקל מתחיל להיאבק בעופר שוב, מצליח להשתחרר ממנו, רץ לעבר
החלון ויוצא ממנו. עופר רץ אחריו, מוציא את הראש מהחלון, מושיט
ידיים לעבר מייקל, אך לא מצליח לתפוס אותו.

עופר:
קוס אמק.

עופר מכניס פנימה את ראשו.

93. חוץ - מרזבי ביתו של מייקל והרחוב - יום.

מייקל יורד בזריזות על הצינורות, קופץ משלושה מטרים לאדמה
ומתחיל לרוץ.

04. פנים - המועדון - יום.

מייקל נכנס אל המועדון בריצה, מתנשף. ליזה נמצאת שם, שוטפת את
הרצפה.

מייקל:
איפה היא.

ליזה מפסיקה לשטוף ופונה אליו.

ליזה:
מייקל. בבקשה תעזוב את זה. מה שהיה כבר היה.

מייקל:
אני רוצה לדעת איפה היא.

ליזה מתקרבת אליו ומנסה לדחוף אותו החוצה.

ליזה:
אני מתחננת. בבקשה תלך. אתה כבר לא יכול לעשות כלום.

אברהם מופיע לפתע מפנים המועדון.

אברהם:
זה בסדר, תעזבי אותו.

ליזה מרפה ממייקל, שמתחיל ללכת לכיוון החדר האחורי.

אברהם:
אין לך מה לחפש שם, היא כבר לא פה.

מייקל ניגש אל אברהם.

מייקל:
תאמר לי איפה היא. אני מוכן לקנות אותה, כמה אני צריך לשלם?

אברהם צוחק.

אברהם:
יפה טיפלת בה. אפילו אני הופתעתי. השיניים שלה מושלמות, כמו של
קומארי אמיתית.

מייקל תופס את אברהם בחולצה.

מייקל:
תגיד לי איפה היא הבחורה שלי?

אברהם צוחק.

אברהם:
הבחורה שלך?

אברהם מסיר מעליו בעדינות את מייקל.

אברהם:
תירגע. קיבלתי עבורה המון כסף. אתה בחיים לא היית יכול לשלם
כזה סכום. אבל אני רואה שאתה לוקח את הסיפור הזה קשה, שהבחורה
הזאת ממש נגעה בך, אז מתוך נדיבות והכרת תודה, אני מוכן להוסיף
לך עוד קצת. בוא נגיד שזה פיצוי על נזקים נפשיים. ולא שאני
חייב, אבל בגלל שאני במצב רוח טוב אני גם אסדר שאף אחד פה לא
יטריד אותך ולא יגרש אותך. אולי נוכל לעשות עוד עסקים ביחד.
לזונות אקזוטיות יש בדרך כלל בעיות שיניים, מה אתה אומר?

מייקל כועס, מרים את ידו ועומד לתת לאברהם אגרוף. הוא נעצר כי
ליזה מתחילה לדבר.

ליזה:
לא, אל.

מייקל מסתכל אליה.

ליזה:
אני יודעת מי זה האיש שלקח אותה. ואיפה היא יכולה להיות.

אברהם מתקרב אל ליזה ומניף מולה אצבע מאיימת, נראה שעומד להכות
אותה.

אברהם:
תסתמי את הפה שלך, אם את עוד רוצה לעבוד בארץ הזאת בכלל.

מייקל מתערב לפני שאברהם מכה את ליזה, ונותן לו אגרוף. אברהם
נופל על הרצפה, מחזיק את פניו בידיו וצועק מכאב.

ליזה:
אוי. אני כזאת טיפשה. טוב, כדאי שנסתלק מפה. בוא.

ליזה ומייקל יוצאים בזריזות מהמועדון.

14. פנים - דירתו של מייקל - יום.

מייקל ואחריו ליזה נכנסים לדירה ההרוסה. מייקל ניגש בזריזות אל
הארון, פותח אותו, מסיר את לוחות העץ, פותח בנמרצות את הארון
הקטן, מתקשה מעט להכניס את המפתח למנעול, מוציא את הקופסא,
פותח אותה. הוא רואה שהכסף נמצא בקופסא ונושם לרווחה.

ליזה:
בוא.

מייקל מוציא את הכסף, מכניס לכיסו ויוצא במהירות אחרי ליזה.

24. פנים - אוטובוס - יום.

מייקל וליזה יושבים על מושב באוטובוס הנוסע, ליזה ליד החלון.

מייקל:
אז האיש שמחזיק אותה הוא מאשדוד?

ליזה לא מסתכלת אל מייקל, אלא החוצה. היא רואה מבעד לחלון
שוטרים שבודקים באגרסיביות מסמכים לקבוצת פועלים פלשתינאים,
העומדים בשורה ליד מסחרית.

ליזה:
אני לא יכולה להאמין שנתתי לך לגרור אותי לזה. מה אני צריכה את
זה.

מייקל:
את יודעת למה עשית את זה.

ליזה מסתובבת אליו.

ליזה:
אפילו אם נמצא את צ'אני, מה בדיוק נעשה? ואיפה נגור? איך
נתפרנס? מה יהיה עם כל מי שמחכים לכסף מאתנו? שלא לציין את זה
שבטוח ירדפו אחרינו.

מייקל:
נסתדר. ממילא ככה נראים החיים שלנו פה. להסתדר ולהסתתר.

ליזה מפנה את מבטה אל החלון ומסתכלת החוצה.

ליזה:
אין לי כח יותר להסתתר.

הם שותקים כמה שניות, ואז מפנה ליזה את מבטה שוב אל מייקל.

ליזה:
אני מכירה כמה אנשים באשדוד. הם אולי יוכלו לעזור לנו.

34. חוץ - ליד דלת מחסן - לילה.

ליזה ומייקל עומדים ליד דלת מחסן. בפנים נשמעים דיבורים
ומוזיקה. ליזה דופקת בדלת. הדיבורים נפסקים והמוזיקה מופסקת.

ליזה:
טוני, עבדי, זאת אני, ליזה.

נשמעים צעדים ואת הדלת פותח טוני, מחייך חיוך גדול.

טוני:
בואו, תיכנסו.

ליזה ומייקל נכנסים.

44. פנים - מחסן המשמש כחדר מגורים - לילה.

המחסן מאורגן כחדר מגורים. עבדי וראשל (בת 24, ניגרית) יושבים
בפנים על ספות מאולתרות מכריות ישנות, חבוקים. עבדי מחייך
כשליזה נכנסת וקם.

ליזה:
מייקל, זוכר את טוני ועבדי?

מייקל מושיט יד ללחיצה.

מייקל:
כן, אבל לצערי לא היה לכם זמן להישאר לכוס קפה ולהכיר לעומק.

עבדי צוחק ולוחץ את ידו בשמחה. טוני מדליק מחדש את הטייפ
שהשמיע מוזיקה.

עבדי:
אנחנו בטח זוכרים אותך.

טוני "מחליק" איתו ידיים.

טוני:
מה נשמע בנאדם?

עבדי:
שבו.

עבדי פונה אל ראשל.

עבדי:
תכיני לנו משהו לשתות?

ראשל קמה וניגשת לחמם מים על גזיה. ליזה, מייקל, טוני ועבדי
מתיישבים.

טוני:
מה אתם עושים פה?

מייקל:
אנחנו מחפשים מישהי. בחורה, נפאלית. אנחנו חושבים שמישהו
מאשדוד קנה אותה.

ליזה:
זה איזה מיליונר רוסי, נדמה לי שקוראים לו ולדימיר.

עבדי:
כן. אנחנו מכירים אותו. הוא מאוד גדול פה. אפילו הפרוייקט
שאנחנו עובדים בו שייך לו.

מייקל:
אתם יודעים איפה נוכל למצוא אותו?

עבדי:
הוא נמצא בדרך כלל במלון "המלכים", לא רחוק, זה המלון שלו.
ראשל עובדת שם. היא תוכל להראות לכם.

מייקל:
תודה.

עבדי מחייך.

עבדי:
אין בעד מה, בנאדם.

טוני:
חשבת מה תעשה כשתמצא אותה?

מייקל חושב כמה שניות.

מייקל:
(מגמגם)
אני חושב... אולי... להוציא אותה מהארץ...

טוני:
בדרך כלל לוקחים לבחורות האלה את הדרכון.

מייקל לא עונה.

טוני:
יש מישהו פה בנמל שיכול לארגן לאנשים לצאת מהארץ בקלות על
ספינת משא, בלי מסמכים. המשטרה לא עושה מזה עניין רוב הזמן כי
יוצאים בדרך כלל רק עובדים זרים. אני יכול לארגן את זה. יש
ספינה שיוצאת הלילה. זה רק עולה כסף. אתה רוצה שאני אסדר את
זה?

מייקל חושב רגע, ואז מהנהן להסכמה.

54. פנים - לובי של מלון - לילה.

מייקל, ליזה וראשל נכנסים ללובי של המלון. אחד העובדים
הישראליים (בן 23) מסתכל עליהם. ראשל מבחינה בכך ומובילה אותם
הצידה, אל פינת הלובי, שם הם כורעים, מוסתרים על ידי עציצים
וקיר.

ראשל:
חכו פה רגע.

ראשל יוצאת. מייקל וליזה עוקבים אחריה. היא ניגשת בהליכה מהירה
אל עובד שחור אחר (בן 40, שמנמן, לבוש מדים יפים) העומד סמוך
למעליות. הם רואים אותה מדברת איתו, אותו מניד ראשו לשלילה,
כמעט נוזף בראשל, אותה מדברת איתו שוב, אותו מקשיב, אומר לה
עוד משהו. ראשל נראית מודה לו וחוזרת בזריזות להיכן שהם
נמצאים.

ראשל:
האיש שאתם מחפשים מחזיק את כל הקומה השביעית במלון. החדר האישי
שלו זה חדר 701. הוא ראה את הבחורה הנפאלית והוא חושב שהיא
נמצאת בחדר הזה גם.

מייקל:
תודה.

מייקל וליזה קמים.

ראשל:
תעלו במדרגות, זה שם, בצד.

ליזה פונה ללכת. מייקל עוצר אותה.

מייקל:
הכנסתי אותך כבר ליותר מדי צרות. את זה אני צריך לעשות לבד.

ליזה מהנהנת.

ליזה:
או קיי. נחכה לך בנמל, ליד המחסן.

מייקל הולך.

64. פנים - חדר מדרגות - לילה.

מייקל מטפס בחדר המדרגות של המלון. כשהוא עובר ליד דלת עליה
כתוב "3", האורות בחדר המדרגות כבים.

74. פנים - חדר המדרגות - לילה.

מייקל עולה במדרגות, מתנשף. ממשש את הקיר כדי לא ליפול. מרגיש
שהוא ליד דלת. ממשש את הדלת, מחפש את טביעת ספרת הקומה. מגלה
שזו קומה "6". הוא נושם עמוק וממשיך להתקדם.

84. פנים - חדר המדרגות - לילה.

מייקל מגיע ליד דלת נוספת בקצה של עוד גרם מדרגות. הוא ממשש את
הדלת ומגלה שזו קומה "7". הוא מתנשף, פולט אנחה, מגשש לחפש את
הידית ופותח את הדלת הגדולה.

94. פנים - מסדרון בבית המלון - לילה.

מייקל עומד להיכנס למסדרון, פותח את הדלת, אבל רואה שהמסדרון
מלא בהרבה גברים, רובם לבושים חליפות כהות, עומדים לאורך
המסדרון, מדברים ביניהם, מעשנים. כמה מהם, העומדים לא רחוק
מהדלת שמייקל נכנס ממנה, מפסיקים לדבר ומסתכלים עליו. מייקל
מחייך חיוך מאולץ.

מייקל:
טעות בקומה.

מייקל נסוג אחורה וסוגר את הדלת.

05. פנים - חדר המדרגות - לילה.

מייקל מתיישב-נופל על הרצפה עם גבו נשען על הדלת.

15. פנים - חדר המדרגות - לילה.

מעבר זמן. מייקל מטה את אוזנו אל הדלת כדי לשמוע אם יש אנשים
במסדרון. שקט. מייקל פותח את הדלת מעט כדי להציץ פנימה.

25. פנים - מסדרון בבית המלון - לילה.

מייקל רואה שהמסדרון ריק, פותח את הדלת לרווחה ונכנס למסדרון.
הוא מסתכל סביבו, מעיף מבט במספרי החדרים ורואה את הכיוון בו
המספרים קטנים. הוא מתחיל ללכת לאט ובשקט לעבר חדר 701. חדר
701 נמצא בדיוק בקצה המסדרון, מולו. הוא מתקדם לעברו ומגיע.
הדלת של חדר 701 מפוארת יותר וגדולה יותר מדלתות החדרים
האחרים. מייקל מצמיד את אוזנו אל הדלת ומקשיב. הוא שומע קול
חלש של בכי נשי. מייקל דופק בדלת ומחכה כמה שניות, אך אין
תגובה. מייקל מקשיב שוב. הבכי נמשך. מייקל דופק בדלת חזק
יותר.

מייקל:
צ'אני. צ'אני.

הבכי נפסק, אך הדלת לא נפתחת.

מייקל:
צ'אני, תפתחי.

עדיין אין תגובה. מייקל מנסה לפתוח את הדלת עם הידית, אך הדלת
נעולה. הוא מנסה להדוף את הדלת בכח עם כתפו ולא מצליח. הוא
הולך כמה צעדים אחורה, לוקח תנופה ובועט בדלת. הדלת נפתחת.

35. פנים - סוויטה - לילה.

מייקל נכנס אל החדר עם התנופה של הבעיטה. הוא מועד וקם
במהירות. זו סוויטה גדולה ומפוארת. צ'אני שוכבת על המיטה, חצי
על הבטן חצי על הצד. בגדי ההופעה המפוארים שלה קרועים, היא
ערומה חלקית. האיפור שלה מרוח מעט. האומללות והעליבות שלה
סותרים את הפאר וההדר של החדר.

מייקל:
את בסדר?

צ'אני, סוף סוף, מרימה אליו את עיניה ומסתכלת אליו. מייקל עושה
לעברה צעד.

מייקל:
בואי, באתי לקחת אותך.

צ'אני מסתכלת אל מייקל. היא מחייכת אליו חיוך מוגזם, כזה שחושף
את שיניה, מכניסה יד לפה וממששת את שיניה. מייקל ניגש אליה
ומנסה לחבק אותה.

מייקל:
הכל יהיה בסדר.

צ'אני פורצת בבכי ומתחילה להכות את מייקל. מייקל מנסה עוד לחבק
למרות המכות.

מייקל:
בבקשה. תירגעי. באתי לעזור לך. אני מבטיח.

צ'אני ממשיכה להכות אותו ואף נושכת אותו. מייקל נרתע מהנשיכה,
קם ועושה צעד אחורה. על ידו יש את סימני השיניים שלה. צ'אני
מסתכלת הצידה, רואה פותחן בקבוקי יין מפואר הסמוך לבקבוק פתוח
המלא עד השליש ולידו כוסית ששתו ממנה. היא מותחת את גופה,
חוטפת את הפותחן, מכניסה אותו אל פיה ונראה שהיא מנסה להכות את
שיניה או להפעיל עליהן לחץ, לשבור אותן.

מייקל:
לא.

מייקל ניגש במהירות, מנסה למשוך את הפותחן מידיה. צ'אני מתנגדת
והפותחן עף מהם אל הרצפה בסמוך. צ'אני מסתכלת אל מייקל, מפנה
את מבטה אל הפותחן, קמה, ניגשת אליו, מרימה אותו, חוזרת מול
מייקל, כורעת לפניו, מושיטה לו את הפותחן במבט מתחנן ואומרת
כמה מילים בנפאלית. מייקל לחוץ, מתנשף, מניד ראשו לשלילה.
צ'אני מנסה לאחוז את ידו. מייקל מושך את היד וצועד צעד אחורה.
צ'אני מתקדמת אליו על ברכיה, תופסת אותו ברגלו ודוחפת לידו את
הפותחן בכוח כשהיא חוזרת על המילים שאמרה, הפעם כשהיא יותר
נרגשת. צ'אני נעצרת מולו על ברכיה, פותחת את פיה לרווחה ומושכת
את ידו המחזיקה בפותחן. מייקל עוד מנסה למשוך את ידו, אבל
צ'אני לופתת את רגליו חזק. מייקל מסתכל עליה, מתכופף מעט, בוחן
את שיניה. הוא מוזג כוסית יין ונותן לה לשתות. היא שותה. הוא
טובל את ידו ביין שנותר, משפשף את חניכיה בעזרת ידו
ב"מקצועיות" (שפשוף חניכיים "מאלחש"). מייקל מכניס בזהירות את
הפותחן אל פיה, ממקם אותו עם ידו, בעוד ידו השניה אוחזת בלסתה
של צ'אני. הוא מסתכל עליה. צ'אני עושה קול המהום, כנראה מבקשת
שיעשה זאת כבר. עיניו של מייקל דומעות. הוא עוצם אותן, מפנה
פניו הצידה, ולוחץ את הפותחן. הוא צריך להפעיל כח, וברגע
הלחיצה הוא עוצם את עיניו חזק יותר. נשמע קול ריסוק של שן.
צ'אני משמיעה חלקיק שניה אחר כך קול חלש, מעין אנחת כאב. מייקל
פותח את עיניו, מתנשף, מסתכל על צ'אני. היא אינה מסתכלת עליו.
צ'אני קמה, ניגשת לעמוד מול המראה, פותחת את פיה, בוחנת את
שיניה הפגומות וחוזרת לשכב על המיטה, מתעלמת ממייקל. מייקל
מסתכל עליה, פותח את פיו כאילו כדי לאמר משהו, נמלך בדעתו,
מסתובב ויוצא מהסוויטה.

45. חוץ - נמל אשדוד - לילהיום (שחר)

ליזה וטוני עומדים ברחבה בנמל. הם מחכים למייקל, קצרי רוח
ומתוחים. טוני מסתכל בשעון. הם רואים את מייקל מתקרב ממרחק,
לבדו. הם מתחילים ללכת לכיוונו, מקצרים את המרחק, עד שנפגשים.

ליזה:
מה קרה? איפה צ'אני?

מייקל מניד בראשו לשלילה, נראה אומלל. הם שותקים כמה שניות.

טוני:
טוב... אני אגש לדבר עם הבחור מהספינה. אני אנסה לשכנע אותו
להחזיר את הכסף, אבל זה ממש הרגע האחרון. אני לא מאמין שהוא
יסכים.

טוני מסתובב ומתחיל ללכת.

ליזה:
טוני, חכה.

טוני נעצר ומסתובב אליהם. ליזה פונה אל מייקל.

ליזה:
אתה צריך ללכת.

מייקל מסתכל עליה, מופתע.

מייקל:
אני לא יכול. אני לא יכול לשכוח ממנה ככה. מה אם היא עוד תצטרך
עזרה?

ליזה:
תתעורר מייקל. זה לא יקרה. אין שום דבר שאתה יכול לעשות
בשבילה.

מייקל פורץ בבכי. ליזה מחבקת אותו.

מייקל:
איך נתתי לדבר כזה לקרות? איך הפכתי להיות כזה אדם?

ליזה תופסת אותו בכתפיו.

ליזה:
תקשיב לי. אתה חייב לצאת מזה. מסוכן לך להישאר פה, ואתה חייב
לחשוב על אשתך והבן שלך. אתה חייב לצאת מפה.

מייקל מקשיב לה, נרגע קצת, מחייך חיוך קל.

מייקל:
(מחייך)
מי יעשה לך את הסתימה האחרונה שנשארה לך?

ליזה צוחקת ונותנת לו מכה ידידותית.

ליזה:
אני שוקלת להחליף רופא. אני לא מרוצה מזה שיש לי.

מייקל מהרהר.

ליזה:
לך.

מייקל מסתכל אליה, מחייך. הם מתחבקים.

טוני:
קדימה. זה הזמן.

מייקל שוב מחייך אל ליזה, והולך עם טוני.