בריקוד מתחת לאור הירח היבטנו אחד בשני וטבענו באהבה. סלואו
ירח מלא תשוקה, אתה יודע שאני פוחדת אפילו עכשיו. לא ידעתי
לאהוב וכנראה שלעולם גם לא אדע... אך אינני יודעת להסביר את
שעליי עובר בפנים ואתה... אינך יודע... פחדתי להתאהב... הבטתי
בעיניך שאתה היית כל עולמי - היית לי הכנפיים שלא יכולתי
להשתחרר מכבלי השיגרה ולעוף, היית לי הרגליים כשנפלתי על
הריצפה ולא יכולתי ללכת, היית לי הקול שאבד לי לאחר נסיונות
חסרי טעם לפצות פה! אך אף פעם לא ידעתי להסביר את הרגש העצום
שנמצא בליבי. זה היה מוזר כל כך לא ידעתי ואף פעם לא תיארתי
שגבר הוא התשובה ולא סתם גבר - אתה הוא התשובה לכל קושיותיי!
הייתי חסומה ואטומה לכל מגע ורגש עד שהכרתי אותך... היינו הכל
- היינו השקיעה והיינו הזריחה, היינו הפרידה והיינו הגעגוע,
ביחד היינו בלתי מנוצחים ובנפרד היינו כה בודדים, כה עצובים,
מלאים בגעגועים... היית לי תמיד כאח-כמלאך שומר, ואף פעם לא
חשקת את גופי וידעת שאני... וידעת לעשות את ההבחנה ואפילו לא
ניסית לבדוק עד כמה אני עמוק בתוך הבאר... ואתה בסך הכל לי אח
ולא יכולתי ולא חשבתי לראות אותך ליותר מזה! שיחות הנפש ושיחות
הוידוי על לילות שעברו עם מגע גופני לוהט וחסר רגש אנושי
ורצוי, חוסר הרצון לקשר-אהבתי להשתמש בגופן, אהבתי לנצל אותן
בשביל הדחף שכל לילה היה גובר על מוחי ומשתלט על מחשבותיי והיה
גורם לי לרטט בכל תא ותא בגופי הקט... אז לקחת אותי הלילה לחוף
הים,  כי ידעת ששם אני נירגעת. הושטת לי יד והזמנת אותי לרקוד
כי ידעת שאני כבר שוקעת... שוקעת לים של היאוש והאכזבה עד למצב
שבו ממש שנאתי את עצמי - מצפון כבר נטש את כתף ימיני ואין מלאך
ומה נשאר לי אלא רק השטן! מי ניחש שאתה הוא זה שיעזור לי לחזור
"לתלם"...לחזור לתשוקה...לרצות רגש, מגע, אהבה!?
מאז ומתמיד ידעתי מי אני ואף פעם גם לא ניסיתי להילחם בזה או
דרך אחרת... היית לי הידיד הכי טוב והחברה הכי קרובה. אף פעם
לא שפטת ותמיד ייעצת כשהייתי זקוקה לכך וכשרציתי ידעת גם רק
להקשיב ואף פעם לא היית "רק שומע"... ידעת לקרוא את צערי דרך
עיניי וידעת כי אני כואבת על דרך חיי.
ליטפת את פניי ברכות, אתה כזה יפה... איך אף פעם לא הרגשתי את
תשוקתך העזה לנשק לשפתיי? איך אף פעם לא הרגשתי תשוקה כזו...
מלאה אהבה ורגש?
מי אתה? מה הקסם שהפעלת עליי שגרם לי לשקול לזרוק את כל שהיה
לי בתמימות וללא טיפת ספק או שיקול למען אהבתך... קירבתך...
מגעך...? בלילה הזה הרגשתי את אשר כולם שרים על הרגש העצום הזה
ואין אני עדיין יכולה לקרוא לו אהבה. אני מכחישה הכל! ככה
כשרקדנו את סלואו הירח המלא והמוקף מיסתורין, אני נשרפתי בלהבה
מאש חמה וליבי נצרב מרגשותיך. למה ליטפת את פניי? למה אמרת
שאתה אוהב? למה אני עכשיו לא יכולה להוציא אותך מהראש!? קרבת
לפניי, קרוב לשפתיי ולחשת "זה לא בסדר, זה לא נורמלי! אני
יודע... אבל מה לעשות שהתאהבתי בך!? והתאהבתי קשות..." הבטתי
בעיניך הכחולות, הגדולות והיפות הללו, עצרתי את סלואו הירח
האילם והבטתי על פני שיטחה של הלבה אשר האירה את החיבוק שלנו.
לא שלטתי בזה אבל ירדה הדימעה... "לא רציתי לפגוע, רציתי רק
להשתחרר!!!" גם אני לא רציתי לפגוע אבל לא יכולתי להשתחרר,
מוזר - גם כשידעת מי אני זה לא עצר בעדך! נשקת לשפתיי והרגעת
אותי שאם אתן סיכוי אלמד את מגעו, אתרגל לאהבתו ואחשוק בגופו
באותה מידה אשר חשקה נפשי לאחרת. אחשוק בגופו הגברי שלא היה
מוכר לי כלל! חיבקת אותי חזק בזרועותיך החסונות והארוכות כמו
כבלים ונשקת לי על מצחי, אבל איך תאהב אישה אשר נפשה חשקה
בגופה של אישה אחרת? איך תחשוק אישה בגבר אשר מעולם לא ידעה או
הכיר בתשוקת אישה אחרת!? מהפחד לנסות ולפגוע בליבך הגדול,
השמן, הרחב והאוהב העדפתי לרוץ, וכך עשיתי...רצתי... כמה שיותר
מהר, כמה שיותר רחוק-רחוק ממך! לברוח מהפרדה הצפויה והתמידית
השארתי אותך להתמודד עם מה שנישאר מליבך לאחר שהתרסק כמטוס
בקרקע...
רגש עצום אבל לא אקרא לו אהבה.
רגש עצום אבל לא טעמתי את ההצעה.
רגש עצום אבל עדיין בוכה, עצובה, מבולבלת וכואבת לאחר לילה מול
ירח מלא ולבן כאשר רקדנו את סלואו הירח... שבו הכרזנו על
האהבה, על הפרידה, על התשוקה ועל הנשיקה ומה אני עשיתי? אני
השארתי אותך לבד לרקוד את סלואו הירח האחרון שלי ושלך...