חלומות שבים ושוטפים אותי,
מציפים בגל של מציאות בלתי מובנת,
מסעירים כמו רוח המכה סירה בלב ים.
אוספים זכרונות ופחדים כאישה השוזרת זר
וכמו מטווה את העלילה בידה החרוצה.
הרחק ממעמקי נשמתי הם נרקמים,
חולשים על הוויתי ואוספים סיפורים
השבים ומתנצפים אל מול עיני
ומשאירים את חותמם בלילותי.
כאילו מזימה הם רוחשים,
באים בזמנים לא קבועים,
הולכים ונמוגים ושוב חוזרים,
משתנים, מתחלפים, משתלבים ושוב נעלמים.
ואני בלילות עוצמת עיני ולאט נרדמת,
יודעת שבעוד זמן לא רב הם יעורו מהתרדמת,
ושוב יזעזעו את עולמי,
ושוב יסעירו את ליבי,
עד יקיץ הבוקר ואפקח את עיני,
אפרד מהם אז,
כמו נחש המשיל את נשלו,
כמו גוזל העוזב את קינו.
ורק אז לבטח אדע,
שאכן חלום זה היה,
ולא האמת המרה.