הוא שכב שם
מחכה לסוף
כל שרצה הוא שמישהו יאהב אותו, שיעריך אותו,שיהיה לו אכפת
ממנו, שיחזיר לו אהבה בלי תנאים,
בלי גבולות.
והוא שוכב שם, מחכה לסוף שרק יבוא ויגאל אותו מיסוריו,
וכשהוא מרגיש שכבר הסוף מצא אותו והוא כבר תופס אותו היא
נכנסה.

היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו.
בלי גבולות.
בלי תנאים.
ושתמיד יהיה אכפת לה.
ושהיא תמיד תחשוב עליו.
הוא לרב לא מאמין בדברים האלה.
מילים כל אחד יכול להגיד.
פרצוף עצוב כל אחד יכול לעשות.
אבל משהו בעיניים שלה נצנץ, חוץ מהדמעות שהציפו אותן,
משהו היה שם
כמו אור שבוקע מהן.
והקול הצרוד שלה,
אך עם זאת מלא חיים
ומוות.
הוא ידע שהיא מתכוונת לזה,
היא ידעה זאת אפילו עוד יותר.


וכך הוא צלל לו אל הסוף בידעה שהחיים שלו לא התבזבזו.
שהוא גרם שמחה.
שהוא גרם עצב.
שהוא הצליח לשנות משהו.
לגרום ולו לבן אדם אחד להרגיש קצת יותר טוב.
החיים שלו לא התבזבזו.
הוא ינוח עכשיו ולעולם לא יקום.


אבל הוא יזכור ולא ישכח.