אני חושבת שהוא יודע שאין לו סיכוי.
אני חושבת שגם שלשום כשלחצנו על זה ידיים - הוא ידע. ילדון
מצחיק שכמותו,אף פעם לא אכפת לו להפסיד. או שיותר נכון: הוא
משכנע את עצמו כל פעם מחדש שהפעם זה יהיה שונה, שהפעם הוא ינצח
אותי. אבל הפעם אפילו הוא לא יכול להכחיש. בעצם, התערבנו רק
בגלל ההרגל. זה מין משחק כזה שלנו, כמעט מאז שאנחנו מכירים.
טוב, אולי לא מאז- אבל כמעט. כשרק הכרנו ניסינו להיות ביחד, זה
נראה לנו רעיון ממש מגניב. וזה באמת היה ככה לכמה זמן, בערך עד
שעשינו את זה בפעם הראשונה. אחרי זה, הגענו למסקנה שעדיף להשאר
ידידים.

ומה שהכי מוזר זה שבאמת נשארנו ידידים.

אבל שני ידידם לא ישארו ידידם הרבה זמן אם אין להם גיוון
במערכת יחסים, ובגלל שלא היה לנו לאן להתקדם (כי כבר ניסינו
הכל) התערבנו בפעם הראשונה. זה היה על משהו שטותי לחלוטין, סתם
מבחן אומץ כזה שאמור לבדוק אם אנחנו מסוגלים להזדיין עם מישהו
סתם בשביל להגיד. כבר אז ניצחתי, למרות שהוא גם עשה את זה.. רק
טיפה באיחור.
המבחן הבא כבר היה יותר משוכלל: הרעיון הכללי היה לעשות את זה
לדרוש אחר- כך כסף. אני ניצחתי בגלל שבאמת שילמו לי, הוא במקום
זה חטף סטירה.

וככה המשכנו הלאה עם כל מיני רעיונות חדשים ומשונים. הייתה
איזו פעם שהוא כמעט ניצח אותי, הוא באמת היה קרוב. המשימה
הייתה אז למצוא מישהו נשוי ולגרום לו לרצות להתגרש. לא אהבתי
כל כך את המשימה הזאת בגלל שרוב הגברים הנשואים שהיוו אופציה
הגעילו אותי עד-כדי-כך שעדיף היה להפסיד. ושלא תבינו אותי לא
נכון: להפסיד זה ממש לא נחמד, זה היה עולה לי בפריצה לאיזו
חנות דיסקים לפחות, כי הרי עד עכשיו לא הפסדתי, אז אני אמורה
לאכול אותה חזק.
למזלי, האח הגדול של החברה הכי טובה שלי בדיוק בא לבקר אצלנו
בשכונה. הוא היה נשוי כבר כמעט שלוש שנים ונראה לי שאפילו היה
לו תינוק או משהו. משום מה אשתו לא באה איתו לביקור מה שעשה את
העבודה שלי קלה לאללה. יומיים אחרי שהאח הגיע הנה כבר התקשרתי
ליואב, ידידי הטוב, כדי להודיע לו שיש לי הוכחה לנצחוני במשחק:
הקלטה של אח של חברה שלי מאחת הפעמים שהיינו אצלי במיטה. תפסתי
את יואב אצל השכנה שלו, האשה הנשואה שהוא הצליח לזיין. הוא
באמת היה קרוב אז... אבל רק קרוב.

ההתערבות של הפעם באמת עולה על כל ההתערבויות. אני חושבת שאני
אתכנן ליואב עונש אמיתי על ההפסד שלו. בדרך כלל אני משתדלת
לרחם עליו, כי הרי אני תמיד יודעת שהוא יפסיד. בפעם האחרונה
בסך הכל אמרתי לו לדאוג לי לחולצה שממש רציתי. החולצה לא הייתה
יקרה בכלל, רק דמי הכיס שאבא ואמא נותנים לי יספיקו לחמש כמוה,
אבל הכסף הוא לא הרעיון. אני ויואב באמת שלא צריכים כסף. שני
ילדים טובים משכונה טובה לא צריכים יותר ממה שיש להם ממילא.
הרעיון הוא העונש, לא כספי כי אסור להוציא כסף. הוא צריך להשיג
את מה שאני רוצה בדרך אחרת. כל דרך אחרת.
הפעם הזאת יואב יצטרך להביא לי מחשב חדש, או אולי פסנתר, אני
עוד אחשוב על זה, רק שלא עכשיו. עכשיו אני בדרך לתום הבייתה.
תום זה החבר שלי, או ככה לפחות הוא חושב, זה בעצם הכל חלק
מהמשחק שלי ושל יואב. תום בטוח שאני והוא ניהיה ביחד לנצח, או
לפחות עד שאני אהיה בת 17 בשנה הבאה. ככה הבטחתי לו, והוא
מאמין להבטחות שלי.

אני נכנסת עכשיו אליו הבייתה, נראה לי שבסוף אני אומר ליואב
להביא לי את הציור המגניב ההוא שמציגים במוזיאון לאומנות
מודרנית. תום ישן בחדר שלו, הוא באמת חמוד כשהוא ישן. אני אצלם
תמונה שלו ככה, שתשאר לי באלבום. אני מעירה אותו בנשיקה והוא
מחייך אליי את החיוך הזה שהוא תמיד מחייך. אני שונאת את החיוך
הזה. הוא רק גורם לי לרצות לסיים את המשחק יותר מהר. אם תום לא
היה מחייך כל כך הרבה אולי הייתי מוכנה לתת ליואב את אותה
תחושת אשליה שהוא יכול לנצח. אני באמת צריכה לגמור עם זה כבר,
אני מתעכבת די הרבה. אולי בשביל העיכוב אני אוותר ליואב על
התמונה ואבקש סתם טלוויזיה או משהו כזה. מצד שני זה שאני סובלת
את החיוכים התמידיים של תום אומר שמגיע לי יותר.

טוב נו, ניגש לעניינים.
תום קם לשטוף פנים ואני נשכבת לו על המיטה. הוא מסתכל עליי
במבט מתפלא.
כל כך מהר ?!?
התגעגעתי אליך, אני אומרת בקול מפונק, משתדלת לא להתעצבן
מהחיוך השמח הזה שמופיע לו על הפרצוף, הוא שוכח שהוא רצה לשטוף
פנים ורוכן להדביק לי נשיקה רטובה בדיוק איפה שהיו לפני שניה
המכנסיים שלי.
תום הזה.... הוא באמת כמו כל הבנים, חבל רק שהוא מחייך כל כך
הרבה, ושהוא עדיין נעול על הרעיון של הרומנטיקה. רק בשביל זה
יואב צריך להביא לי ציור של פיקאסו לפחות, אפילו שאני בכלל לא
אוהבת את פיקאסו. היתרון בתום זה שהוא חרמן לאללה, אולי בגלל
שהייתי הראשונה שלו. ממש אין לי בעיה להביא אותו לאן שאני
רוצה.

הבאתי לך משהו,  אני אומרת כשהוא מוריד ממני את שאר הבגדים.
זה משהו טוב, אתה רק צריך לבלוע את זה ותרגיש כמו מלך, זה
יהיה הזיון הכי טוב בחיים שלך- אני מבטיחה והוא מאמין לי כמו
תמיד ובולע את הכדור הקטן שהיה לי בכיס של הג'ינס.

כמה דקות אחר כך התקשרתי ליואב. אני עדיין בלי בגדים ובקושי
הצלחתי להוציא את תום ממני, אף פעם לא חשבתי שהוא כל כך כבד.
ניצחתי, אני אומרת ליואב, עכשיו אתה צריך לבוא לעזור לי
להפטר מתום.
הוא מבטיח להיות פה תוך כמה שניות ובאמת הוא מגיע עוד לפני
שאני מספיקה להתלבש. יואב מעביר את מבטו ביני לבין תום, אני
רואה עליו שהוא ממש מתפעל.
עשית עבודה נקיה, הוא אומר לי בהערכה, בכלל אין דם.
ואני צוחקת ומספרת לו על כדורי רעל שמצאתי בארון התרופות של
אבא שלי, תמיד ידעתי שזה טוב שהוא רופא. ויואב עכשיו סתם מסתכל
עליי.
את לא מתכוונת להתלבש???
חשבתי שאולי נוכל לעשות סיבוב בעצמנו- תום אפילו לא הספיק
לגמור כמו שצריך.
יהיה לנו את כל הזמן שבעולם אחר כך, מבטיח לי יואב, ואני
יודעת שלהבדיל ממני יואב מקיים הבטחות אז אני מתלבשת.
האוטו של יואב למטה מחכה לנו. אנחנו סוחבים לשם את תום ושמים
אותו בבגאז' כנראה נזרוק אותו  לים באיזה חוף נודיסטים בתל
אביב. יהיה מגניב לקרוא על זה אחר כך בעיתון: "בן טובים
משכונה טובה נמצא מת בחוף נודיסטים".

יואב נוהג אבל במקום להסתכל על הכביש מבטו קבוע עליי.
ניצחת.
אני צוחקת לו את הצחוק שתום אמר שעושה לו צמרמורת וחושבת שאולי
יואב יצטרך להביא לי ג'יפ. אפילו שאני רק בת 16 ועדיין אין לי
רשיון.
ופתאום אני קופצת על יואב וגורמת לו לסטות מהכביש וכמעט להתנגש
בפנס רחוב שעמד שם. והוא תופס אותי לפני שאני עפה מהחלון הפתוח
ושואל מה תהיה ההתערבות הבאה.
מה אכפת לך, אתה מפסיד בכל מקרה, אני אומרת.
ובאמת ליואב לא אכפת, הוא אומר שטוב לו שאני מנצחת.
אמרתי לכם, זה משחק מכור.

                 

                                                           
       to the one