הערה: סיפור זה מבוסס על מקרה אמיתי ( בערך ).

היה זה יום שגרתי בבית ספרנו האהוב.
כשיצאנו להפסקה, הרגשתי שאני חייב לחרבן, אז ביקשתי מחברי הטוב
נייר טואלט.
יצאתי במהירות ( כדי שלא אפספס חס וחלילה את השיעור הבא )
לאולם הספורט שם יש שירותים.
כשהגעתי לאולם, עם נייר הטואלט בידיי, הבחנתי במורה השמנה
להתעמלות.
"היי ג'ינג'י" היא קראה לי, "מאיפה יש לך את נייר הטואלט?".
פחדתי שהיא תעלה עליי ( היא הרי שמנה ), אז הפלתי את נייר
הטואלט ורצתי חזרה לבית הספר.
מרחוק ראיתי את המורה השמנה עם חיוך רחב על פניה והיא נראתה
מרוצה מעצמה כשלקחה את נייר הטואלט שהשאיל לי חברי הטוב.
ידעתי שבשום שירותים בבית ספר אין נייר טואלט ( כל אחד לוקח
הביתה ), והייתי צריך פתרון דחוף.
רצתי ממקום למקום, כשכל שנייה אני עומד לחרבן במכנסיי, וביקשתי
מאנשים שאני לא מכיר נייר טואלט - אף אחד לא הסכים.
ואז, ראיתי את השומר המסכן של בית הספר, כשעיתון "ג'רוזל פוסט"
בידיו.
ניגשתי אליו עם פרצוף של גור ושאלתי אותו: "חבובי, אתה יכול
בבקשה לתת לי את העיתון שלך?"
"רק אם תיתן לי משהו בתמורה!" ענה לי השומר המסכן.
"כמו מה?"
"קלפי היוגי הו שלך"
"לעזאזל!"
בלית ברירה הגשתי לו את קלפי היוגי הו שלי והוא נתן לי את
העיתון.
רצתי לשירותים שבאולם ספורט, נכנסתי במהירות לבית השימוש,
חירבנתי וניגבתי בהקלה.
אחרי המקרה הזה חזרתי לכיתה בדיוק בזמן וחברי שאל אותי איפה
נייר הטואלט.
סיפרתי לו את כל הסיפור ואז הוא שאל אותי: "נו? אז איך היה
לנגב עם עיתון?"
"אהבתי את מדור הספורט" עניתי לו בהתלהבות.


מוסר השכל: אל תיקח ניירות טואלט של חברים!
חרבן בשירותים של המורים!!!!!!!