כך התאהבנו-
במישור של צליל
המנגינה הייתה מחוץ למימד
תפיסתנו - אך היא כלאנו כליל

ובלי הפסנתר
היית חסרת משמעות
שום חרוז לא התקשר
השקט התמלא חוסר ודאות.

הקול הלך ונהיה צרוד
הכל כבר נראה אבוד
התקוות שאפו לאינסוף
כשרק מעט נותר לנו לחשוף.

המוזות היו מסוכסכות
זה זמן מה
כל אחת עברה התפתחויות
במציאות מדומה

וכל הדיבוקים
שאותנו החזיקו
הפכו לצלילים צורמים
ופתאום הם הפסיקו

ומאז אין די אור
בחיים האלה
ורק לשיר שלך
אני מנסה לחזור

לימים בהם הכאב
היה מותר לשניים
ובמחזמר היה אפשר לשלב
שחקן נוסף בינתיים.

אך הבמה כעת ריקה
המופע הפסיק לרוץ
והקהל אינו בא
נחלנו כישלון חרוץ
עשינו הכל בשבילו
נתנו לו את כל הסיכויים
אך ההצלחה לא עמדה לו
לא זכינו לחסד המבקרים

ולא אזכה אף
לחסדו של יום נוסף
במחיצתה של מנגינה
שהיא רכושה כעת
של תחנת רדיו ישנה
בעיר שאינה עוצרת
גם כשמישהו או משהו
מת.