כהבזק זוחלת עלי,
מתגנבת ומנתרת עלי,
כנחשול.

פולשת לי לאוזניים,
מותחת מבפנים העיניים,
כורתת לי השדיים,
רוצה לקשור הידיים.

אך

גם כעת, משרבטת
אני
אודותייך, אהובתי, יקירתי.
את,
ממשיכה במפעלך הגדול,
חודרת אלי,
מכריחה אותי,
לבחור את תיאורייך בקפידה.
ממלאת ומציפה אותי,
סותמת כל חלל בתוכי,
אוטמת אותי מבפנים,
מכינה לך מקלט בראשי.

יקירתי,
עייפת אותי.
אמרי לי מה רצונך.
התעלמות? שעבוד?
הרי אחד הם.
התעלמות מאמרותיך,
תשעבד להפצרותיך
החוזרות והמסרסות

ובפה מלא
מודה אני,
כי קוסמת לי אדנותך!
ולכן אחפור בך
ועמוק עמוק אנבור בך,
אתדפק עליך,
כי איני בלעדיך.

ממפרשי יצאה כל רוח,
כל הגיגי הם רק עליך.
אני פנאטית?!
זה בטוח.
והשורות - רק לך.
מחשבתי,
את אהובתי,
יקירתי,
בואי והתכרבלי איתי.