"מה אנחנו מחפשים?" שאלה אנג'ליק כשעברו בין המדפים בסופר.
"אני עוד לא יודע" ענה לה והמשיך לעבור עם מבטו על המוצרים.
אנג'ליק פיהקה. היה כבר מאוחר והסופר הקטן והמגעיל שערכו בו את
הסיור שלהם, מה שנראה לאנג'ליק כהליכה חסרת תכלית, כמו כל שאר
הדברים שעשו באותו ערב, היה הסופר היחיד שהיה פתוח בשעה כזאת.
"אתה יכול למהר?" דחקה בו "מתחיל להיות לי ממש רע והקופאית
הזאת לא נראת מרוצה במיוחד..."
"אל תביטי בה" ענה קצרות מבלי להוריד את עיניו מהמדפים.
"אבל היא בוהה..."
"בוהה? למה זה צריך לעניין אותך?"
"לא יודעת" אמרה לאט "יש לה מבט מוזר כזה, כאילו היא מכירה
אותי"
"אנג'ליק" אמר, "כולם מכירים אותך בכפר, זה לא צריך להדאיג
אותך." הוא הוריד שני בקבוקי בירה מהמדף ודחף אותם לידיה של
אנג'ליק והמשיך לבהות במדף.
היא התקרבה לקופאית וניגשה לשלם לה, אבל אז הקופאית תפסה אותה
ביד חזק ואנג'ליק נבהלה, היא הסתכלה יישר לעניים שלה ואמרה
"את... אל תתני לעצמך להיות בסכנה איתו. תתרחקי..."
"מה?" שאלה אנג'ליק בפחד "תתרחקי ממנו, ומכולם, את בסכנה".
"תעזבי אותי!" אנג'ליק הרימה את קולה ומשכה את היד שלה בכוח
מידה של האישה.
מיינרד ניגש אליהן בצעדים מהירים "מה את רוצה?" הוא פנה
לקופאית בטון עוין.
"אני... רק... " הקופאית נראתה מבולבלת ומפוחדת יחדיו "אתם..."
התחילה לגמגם ולהעביר את מבטה במהירות בין השנים "אתם...
בטוחים שאתם מבוגרים מספיק בשביל הבירה?" שאלה אותם לבסוף ומיד
נראה כי מתחרטת שאמרה משהו בכלל. "פשוט תני לנו את הבירה טוב?"
אמר לה מיינרד בקול קצת רגוע יותר. הקופאית הכניסה את הכסף
לקופה והגישה להם שקית. מיינרד לקח אותה והם יצאו מהחנות
כשהקופאית ממשיכה להביט להם.
השניים התחילו לצעוד על השביל בחושך. "מה היא רצתה?" שאל
מיינרד את אנג'ליק לאחר שתיקה ממושכת.
"לא יודעת." היא אמרה בעדינות.
הם המשיכו בשביל הצר שהתעקל לו בין העצים "אתן דיברתם על משהו,
על מה זה היה?" שאל "אה, עזוב, היא רצתה תעודת זהות או משהו,
בוא נמשיך" וכך הם המשיכו ללכת בשקט, חושבים ומבולבלים, כשלפתע
נשמעו צעדים קטנים מאחוריהם.
"שמעת את זה?" "כן" ענה לה מיינרד בדריכות, הם נעצרו, שניהם
באמצע השביל החשוך, ללא הגנה, ללא מחסה.
"מי שם?" העזה לבסוף אנג'ליק לצעוק לתוך החשכה. נשמעו עוד מספר
צעדים ודמות שמנמנה במדי עובד סופר נחשפו לאור הירח שהאיר כל
כך טוב באותו לילה. עיניה הכחולות של הקופאית קיבלו אור מוזר
וחולני במקצת באור.
"אל אלוהים." לחשה אנג'ליק ולקחה צעד אחד לאחור.
"מה?" מיינרד בלע את רוקו "מה את... רוצה?" הצליח לסנן בפחד
גלוי.
האישה המשיכה להביט בהם במבטה הקפוא ואז, לאחר שתיקה ארוכה
ומלחיצה, האישה פתחה את פיה וצעקה במבטא רוסי כבד "יש כרטיס
מועדון?!".