הכל התחיל ביום סתמי אחד, לא יום מיוחד משום בחינה, כאב ראש
מוזר תקף אותי, כאב כזה שעוד לא חוויתי, אחרי כמה דקות התחלתי
לראות קצת מטושטש, ואחרי חצי שעה הבנתי מה אמא מתכוונת כשהיא
אומרת שאני גורמת לה לראות שחור..  הכל היה ממש מוזר. נשכבתי
חזרה במיטה וניסיתי להירדם אבל הפחד והחרדה שיתקו אותי, לא
יכולתי לראות טוב או לישון.
וככה זה נמשך בערך חודש לפעמים יכולתי לקום בבוקר ולא לראות
כלום מסביב ולפעמים הכל היה תקין לגמרי כאילו כלום במשך ימים
ואז שוב זה היה חוזר.
והתחלתי ללכת לבדיקות כמעט מיד, הפנו אותי מרופא לרופא במשך
חודשיים לא הצליחו לפענח את מקור הבעיה. עברתי את כל הרופאים
שיש בקופת חולים, את כל סוגי הבדיקות האפשריות ועדיין לא
הצליחו למצוא שום פיתרון לבעיה שמבחינה רפואית לא היה לה אפילו
הוכחה, לבסוף שלחו אותי לראות פסיכיאטר, לבדוק אם הבעיה היא
אולי פסיכולוגית, אז פגשתי את ד"ר אנג'ל.
התחלתי לראות את ד"ר אנג'ל על בסיס של פגישה שבועית וכמעט בו
ברגע שפגשתי את ספת המטופל נעלמו כאבי הראש, היה לי מוזר לשתף
זר מוחלט בבעיות שלי (או בחוסר שלהן) אבל מיד לאחר כמה פגישות
נכנסתי לקצב של הדברים והדברים זרמו ממני אל אוזנו הקשובה
ביותר של ד"ר אנג'ל.
לאחר תקופה של חודשיים מאושרים על ספת הטיפולים הודיע לי ד"ר
אנג'ל חגיגית שמבחינתו הכל נראה תקין ומכיוון שהפסיקו כאבי
הראש הוא לא רואה סיבה להמשיך בטיפול. אז נלחצתי וסיפרתי לו
שחלמתי חלום על אבא שלי מפשיט אותי, כבר באותו הרגע ד"ר אנג'ל
העלה את מספר הטיפולים לפעמיים בשבוע, כמובן שפה התחילה מסכת
של שקרים על גבי שקרים הכל כדי להישאר קרוב לד"ר אנג'ל היקר.
וככה הרווחתי לי חודש ובסופו של דבר הבנתי שזה לא יגיע לשום
מקום אם לא אקח יוזמה ואעשה צעד לקראת המימוש העצמי שלי.
עשיתי מסע קניות מטורף כולל בילוי מענה במיוחד של שלוש שעות
וחצי במספרה והכל למען מה שחשבתי שתהיה אהבת חיי.
ביום למחרת דידיתי על נעלי העקב החדשות שלי מרוחה בקילו איפור
ולבושה במיטב הקולקציה שרכשתי בסכום משכורתי החודשית לעבר
משרדו של ד"ר אנג'ל, כשנכנסתי למשרדו לא היססתי וניגשתי ישר אל
שולחנו, רכנתי לעברו ונשקתי לו רק כדי לגלות שהוא מאורס. הוא
השתמש במילים רבות כדי להסביר כמה שהוא שמח שהתפתחתי וחבל שהוא
צריך לאכזב אותי.. בלה בלה בלה.. בסופו של דבר הוא אמר שחבל
שאני רק עדיין כ"כ תלויה רגשית באנשים ורשם לי חודש נוסף של
טיפולים לתקן את הבעיה. ואני רק הרגשתי איך הלב שלי קרס
במהירות האור לתחתוני המעצבים שלי, ונשארתי תלותית.