כתם אפור בעולם צבעוני,
פילסה היא את דרכה בנהר האדם והצבע.
עיניה כאפר,
שיערה שחור ועורה חיוור,
שפתיים חסרות דם על שיני בז',
כולה יצאה מסרט אילם
לסביבה מחרישת אוזניים.
ולפתע, ימינה שמאלה הסתכלה,
ופתח באוויר נפתח מולה.
מהירה מברק דרכו קפצה,
ואני,
סקרנותי מעל הגיון,
אחריה.

את עיניי עצמתי אז,
שכן יתחרשו הן לבטח.
צעקות הצבע אפפו את קיומי
משמיים כתומים לשמש ורודה
מבתים ירוקים לדשא סגול.
והיא,
עיניה בצבעים להם אין שם.
עורה כחול כמעמקי הים
ושיערה אדום כדם השמש.

כמהתי להשאר שם,
בעולמה המדהים.
אך כשראיתי השתקפותי בעיניה
הבנה הטיחה בי אגרופה.
"אין מקום כאן בשבילך",
לחשו עיניה,
מבזיקות בצבעים משתנים.
"אין מקום לאדם חדגוני,
בעולם ססגוני."
עצמתי אז עיני האפורות באנחה,
וחזרתי כלעומת בואי.