יום ראשון. איכס.
ועוד במזג האוויר החורפי הזה.. ממש זוועה.
  נעים מאוד, שמי מעיין. אני בת 17, וטיפוס די אפרורי. אין לי
מראה מיוחד, או איזשהו כשרון דגול, שרק מחכה שיאתרו אותו.
אני "סתם אחת", עם שיער שחור קצר ועיניים חומות, עוד אחת מני
רבים.
אני תלמידה ממוצעת, כך שאפילו בתחום הזה לא יצא לי להתבלט.
הדבר שהכי מעצבן אותי, הוא העובדה שכולם מחפשים מקוריות, לא
נותנים לי להיות אפרורית בשקט, שזה הדבר שאני יודעת לעשות הכי
טוב.
אמא שלי, למשל, אמרה לי אתמול :"למה את לא יכולה להיות כמו
מיכל? תראי אותה! כזו ילדה מוכשרת..."
כן, מיכל, החברה הכי טובה שלי, היא המוכשרת מבינינו, אבל
כשחושבים על זה...לא קשה להיות יותר מוכשרים ממני.
לפעמים אני חושבת...מה יקרה אם פתאום יתגלה, שיש לי יכולות
פלאיות?
אני לא מחפשת משהו על-טבעי, אני לא בקטע של פיצוצים, העלמת
אנשים, ושאר ירקות.
אבל תארו לכם, לו היו מגלים פתאום, שיש לי זכרון מופלא, שאני
מסוגלת לזכור עשרות ומאות של מספרים, ולדקלם אותם מהסוף
להתחלה?
לא, זה בטח לא יקרה.
אמרתי לכם, אל תצפו ממני לגדולות, כי לא תמצאו.

                                   

                                                   
אני יודעת שיש כאלה שיגידו שאני טיפוס מנותק, מתעלם, אדיש.
אולי זו באמת אני, והסיכויים שאני אשתנה הם אפסיים.
אבל לכו תדעו, אולי יום יבוא והמעטה החיצוני יתקלף.

או שלא.