יום שישי בערב,
שקט.
שיעול.
מסיט את דלת העץ ויוצא למרפסת.
שיעול.
פושט את הגופיה, מחזיק אותה מספר שניות ועוזב לרצפה.
יש כאן משהו?
מביט בגופיה השרועה על רצפת השיש הלבנה ליד רגליים יחפות.
מביט בגופיה השרועה על רצפת השיש הלבנה ליד רגליים יחפות.
מצית סיגריה.
השיעול נפסק.
יושב על שפת המרפסת ונותן לדשא להרטיב כפות רגליים.
מחפש אופק מעבר לשיחים הגבוהים המקיפים את מדשאת המרפסת.
מוותר. מזייף מבט חולמני.
ניחוח עדין המצויר על מיכל מרכך הכביסה, זוחל על הרוח העדינה
מדי המלטפת גב חשוף.
מושיט יד ונוגע בחולצות הרטובות התלויות על החבל.
מושיט יד ונוגע בחולצות הרטובות התלויות על החבל.


לא.
נשכב. גב על שיש. מחכה שהקרירות תחלחל לעצמות.

מתרומם לישיבה בחוסר סבלנות.
קם. זורק את הסיגרייה.

שיעול.
מסיט את דלת העץ ונכנס לבית.
היא יושבת על המיטה, מכורבלת, בפיג'מה דהויה.
עיניה נפקחות. הספר שבחיקה מחליק למיטה.
היא מחייכת, מותחת קמעה את גבה ועיניה נעצמות.
חייב להיות כאן משהו.



נאנח.

הולך למטבח ומוזג קפה לספל גדול.
מדליק סיגרייה ומתיישב על כיסא עץ חסר משענת, גב כפוף.
האוויר לא זז.
מסתכל סביב. לוגם.
מחכה.


קם. שופך את שאריות הקפה לכיור.
מסבן בעדינות את תחתית הספל. את השפה.
בוהה קדימה.
מתחת לידית.
מניח את הספל בכיור וזורק לתוכו את הסיגרייה.
הולך לסלון. נעמד ליד השולחן הקטן.


מתיישב על הכורסא.

האוויר לא זז.