הלב שלי ריק. ריק מכאב, מבושה. רוצה אותו כל כך. לא מצליחה
לשכוח אותו. מנסה ומנסה, אבל ללא הצלחה. רוצה להיות איתו כל
כך. בתוך החיבוק שלו, כל כך אוהב, כל כך חם. מדמיינת אותו מחבק
אותי חזק, חזק ומנשק אותי ואומר לי שהוא אוהב אותי. אבל זאת לא
המציאות. זה העולם המדומה שבניתי לעצמי. עולם מגן, שקט. עולם
שאפשר לברוח אליו כל פעם שמשהו כואב. לא יכולה לברוח לשם יותר.
זה רק מכאיב יותר. אבל אני לא יכולה להתמודד עם כל הכאב הזה.
אני כל כך רוצה אותו. רוצה שהוא יאהב אותי. תעשו שהוא יאהב
אותי! בבקשה! זה כל כך כואב לאהוב מישהו שלא אוהב אותך בחזרה.
כל פעם שאתה רואה אותו הלב שלך מתרוקן עוד יותר מאהבה שלא
מומשה. ובסופו של דבר אתה נותר עם לב ריק. כמוני. ריק מכאב.
ריק מבושה. רוצה אותו כל כך. מרגישה כל כך מובכת כל פעם שאני
רואה אותו. רוצה כל פעם להיעלם. לבכות. ושהוא יבוא ויחבק אותי
חזק וימחה את הדמעות שלי ויגיד לי שהוא אוהב אותי. שהוא טעה
ושהוא כן רוצה להיות איתי. רוצה שהלב יתאחה ויהיה שלם ומאוהב
שוב. רוצה לממש את כל האהבה שיש בו. להוציא אותה. עוד פעם עולם
דמיוני. עולם שמושך אותי עמוק, עמוק לתוך מחשבות שעושות לי עוד
יותר רע כי אני יודעת שהן לא יתממשו. אבל למה? למה הוא לא רוצה
אותי? די! כל כך הרבה מחשבות שצועקות בתוך הראש. לא יודעת מה
לעשות. לא מצליחה להתרכז באף אחת מהן. תעזרו לי. בבקשה. אני כל
כך רוצה אותו. כל כך רוצה לחבק אותו. להיות איתו. רוצה שיפסיק
לכאוב לי כל פעם שאני רואה אותו. לא יכולה יותר. רוצה לישון
בלי לחלום עליו. להתעורר בלי לחשוב עליו. לחיות בלי לחשוב
עליו. לחיות. רוצה למצוא מישהו שכן יאהב אותי בחזרה, אבל איך
אני אשכח אותו? כל מה שניסיתי לא הצליח ואני לא יודעת יותר מה
לעשות. אני מתחילה להישבר ואסור! אסור להישבר! אני חייבת
להחזיק מעמד, כי מתישהו זה יסתדר. מתישהו החיים שלי יסתדרו.
אבל מתי? איך? למה זה לוקח כל כך זמן? למה הוא לא רוצה אותי?
משהו לא בסדר בי? בו? באמא שלי? או אולי באבא? אני לא יודעת
כבר. אני מתחילה להגיד ולעשות שטויות מרוב ייאוש. אפילו לישון
אני לא יכולה. למה אהבה כל כך כואבת? למה האהבה שלי היא רק חד
צדדית? אני לא יכולה אפילו להסתכל עליו. כל מבט שלו צובט לי.
מפורר לי את הלב עוד יותר. אני לא רוצה לוותר.