מיקי, אמנם לא היה חכם או יפה או עשיר במיוחד, הוא היה בסך הכל
בן 13. מי היה מאמין שילד כמוהו יכול להוציא דברי חוכמה מפיו,
אלמלא ידעו שאלה מילות הוריו או מוריו.
מבלי להרגיש כמעט בשום שינוי, מיום הולדותו ה-13, מיקי הועבר
לבית חדש, עם פרחים על הקירות וכוכבים זוהרים בחושך על התקרות,
עם רצפות בצבע צהוב ודלתות עם ציורים של גיבורי דיסני. המיתות
של כל אחד היו צבועים בטושים צעקניים וחמים. הילדים שמסביב
לעומת זאת התנהגו מבלי ליחס חשיבות מרובה לחברם החדש. האנשים
שהיו מסביבו ימים ראשונים פתאום נעלמו ונשארה רק אחת האמנת
לידה. לידה היתה בשנות הארבעים המאוחרות, עם פנים עגולות,
עיניים חמות וחיוך מאוזן עד אוזן כל הזמן.
בימיו הראשונים מיקי לא עשה כלום, הוא בדק מה פה, בדק מה שם,
התרגל לאט לאט אל המקום החדש הזה. בחדרו היתה עוד מיתה חוץ
משלו אבל אף אחד לא ישן עליה, לכן מיקי הרבה לישון על שתי
מיתות ולא על אחת, כאשר הוא מצמיד מיתה אחת לשניה. הארוחות
ניתנו כל יום באותה שעה בדיוק ולא היה כל ויכוח על האיחורים
לארוחות.
לאחר שבוע, אל מיקי התחילו לבוא כל מיני אנשים ולשאול שאלות.
בין השאלות תמיד היתה השאלה, 'מיקי, איפה אמה?' הוא לא אהב
לענות עליה במיוחד, כי הוא לא ידע באמת איכן אמו. לאחר שבוע של
שאלות מיקי עבר לידיים חדשות. הידים החדשות האלה היו שתי נשים
אחת מהן מוכרת לו והיא לידה, והשניה תמיד באה עם תיק עור חום
כהה ועבה, תמיד היתה מוציאה דפים ומתחילה לכתוב משהו. מיקי לא
סבל אותה משום שהיא שאלה שאלות יותר מרגיזות מאלה ששאלו אותו
כבר. פעם היא נתנה לו דף עם כל מיני מספרים וסימנים מוזרים אבל
מיקי רק הסתכל עליו ולא הגיב. ביום הבא היא נתנה לו את אותו
הדף והתחילה להגיד משהו, '...ליוני יש שלושה שקלים, כמה...'
מיקי עדיין הסתכל עליה בעיניו התמימות ולא הגיב. לא הגיב כי לא
שמעה מה שהיא אומרת, הוא היה שקוע בתוך מחשבות לכל מיני, כיצד
עפה ציפור, למה עלים של עצים הם ירוקים,  איך אפשר להוריד
כוכב, ועוד ועוד ועוד.
יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, אותה אשה לא הרפתה ממנו, כל יום
היתה באה עם התיק החום כהה העבה שלה, מוציאה את אותו הדף
ומתחילה לשאול.
בוקר אחד, מיקי ישן מאוד חזק, האמנת לידה שבאה להעיר אותו לא
הצליחה. היא המשיכה לטרטר אותו אבל מיקי רק התהפך מצד לצד ושם
את ראשו מתחת לשמיכה. כאשר באה אותה אשה עם התיק החום כהה העבה
שלה וכאשר שמעה שמיקי עוד ישן, היא החליטה להעירו בעצמה למרות
כל הבקשות של האמנת לידה, שביקשה להשאיר אותו למנוחתו להיום.
אותה אשה ניגשה אל מיתתו של מיקי והתכופפה מעליו. עדיין בקולה
השאלתני היא אמרה, 'מיקי?', מיקי לא הגיב. היא שאלה שוב פעם
בהרמת קולה, ולקול השאלתני שלה נוספה נימה של ציווי, 'מיקי'.
מיקי המשיך לישון כמאומה לא קרתה. האשה לרגע פנתה אל תיקה
ופתחה אותו, עם השמעה הצליל 'קליק' של התיק הנפתח, התעורר מיקי
למחצה, פתח את אחת עינו ואמר...'אין לי שקל'.

4.2.99